שיר השירים רבה ו יב


יב.    [ עריכה ]
לא ידעתי נפשי שמתני תני ר' חייא: משל לבת מלכים שהיתה מלקטת בשלפים נמצא המלך עובר והכיר שהיא בתו, שלח אוהבו נטלה והושיבה עמו בקרונין, והיו חברותיה תמהות עליה, ואומרות: אתמול הייתה מלקטת בשלפים והיום יושבת בקרונין עם המלך?! אמרה להם: כשם שאתם תמהות עלי, כך אני תמהה על עצמי וקראת על עצמה: לא ידעתי נפשי שמתני. כך כשהיו ישראל במצרים משועבדין בטיט ולבנים והיו מאוסין ובזויין בעיני המצריים, וכשנעשו בני חורין ונגאלו ונעשו סגנים על כל באי עולם, והיו אומות העולם תמהות ואומרות: אתמול הייתם עובדים בטיט ולבנים והיום נעשיתם בני חורין וסגנים על כל העולם?! והיו ישראל אומרים להם: כשם שאתם תמהים עלינו, כך אנו תמהים על עצמנו! וקראו על עצמן: לא ידעתי נפשי שמתני. דבר אחר: לא ידעתי נפשי שמתני ביוסף הצדיק הכתוב מדבר. אתמול (תהילים ק"ה) ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו, והיום (בראשית מ"ב) ויוסף הוא השליט על הארץ וקרא על עצמו: לא ידעתי נפשי שמתני. דבר אחר: לא ידעתי נפשי שמתני הכתוב מדבר בדוד. אתמול היה בורח מפני שאול, והיום ויהי דוד מלך, וקרא על עצמו: לא ידעתי נפשי שמתני. דבר אחר: לא ידעתי נפשי שמתני הכתוב מדבר במרדכי. אתמול (אסתר ד') וילבש שק ואפר, והיום: (שם ח') ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וגו'. וקרא על עצמו: לא ידעתי נפשי שמתני. דבר אחר: לא ידעתי נפשי שמתני הכתוב מדבר בכנסת ישראל. כנסת ישראל אומרת לאומות העולם: (מיכה ז') אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, שבשעה שהייתי יושבת בחשך הקדוש ברוך הוא הוציאני לאור, שנאמר: (שם) כי אשב בחשך ה' אור לי. וקראה על עצמה: לא ידעתי נפשי שמתני. יוסטא חייטא דציפורין סלק למלכותא ואיתקבל למלכא. אמר ליה מלכא: שאל שאלה ואתן לך! אמר ליה: הב דוכסותא דגבן, יהב ליה מלכא. כד נסב דוכסותא, נחת מינה הוו אילין דחכמין ליה אמרין: הוא הוא. ומנהון אמרין: לית הוא הוא. אמר לון חד: כדון הוא עבר בשוקא, אין הוא מסתכל לההוא מסטוביתה דהוה נהיג יתיב ומחייט עלה הוא הוא, ואין לא לית הוא עבר בשוקא ושרי מסתכל לההוא מסטוביתה, דהוה נהיג יתיב ומחייט עלה, וחכמוניה דהוא הוא. אמר לון: אתון תמהין עלי, ואנא תמה עלי יותר מנכון! וקרון עליה: לא ידעתי נפשי שמתני וגו'. עמי נדיב עמי הוה מהלך. נדיב חי העולמים.