שירת ישראל


אֲדֹנָי לֹא קְרָאַנִי לִתְרוּעַת מִלְחָמָה,
גַּם רֵיחַ מִלְחָמָה מְאֹד יְחִתֵּנִי;
אֶלָּפֵת כִּי-אֶשְׁמַע קוֹל חֲצֹצְרָה בָּרָמָה –
וְכִנּוֹר וָחֶרֶב – לַכִּנּוֹר הִנֵּנִי.
 
אַךְ אַשְׁרֵי הַגִּבּוֹר הַחַי עַל-חַרְבֵּהוּ,
שֶׁיִּשְלַח אֶת-יָדוֹ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים;
וְאוֹי לוֹ לַמְשׁוֹרֵר שֶׁחָלַל לִבֵּהוּ,
הַשָּר אֶת-שִׁירוֹתָיו עַל-לִבּוֹת עֲרֵלִים.
 
כִּי מַה-שִּׁיר יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה – צִיץ יָבֵשׁ,
צִיץ עֻלְפֶּה, שֶׁטַּל אוֹר אֶת-עָלָיו לֹא יַרְטֵב,
זְרַע גַּד אֲשֶׁר נָפַל אֶל-רֶפֶשׁ וְעָבֵשׁ,
פַּקֻּעָה שֶׁשָּׁלְפָה וְיָבְשָׁה בַּמַּרְתֵּף.
 
ניסן, תרנ"ד.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.