שירים (שאול טשרניחובסקי)/שירים חדשים/צ'ופוט קלה – סלע היהודים

צ'וּפוּט קַלֶּה – סֶלַע הַיְּהוּדִים[1] / שאול טשרניחובסקי

I
אֲבָל לֹא סַלְעִי הוּא! לֹא סַלְעִי הוּא וְלֹא קָם
לִיהוּדָה עַמִּי זֶה! הֲגַם בְּרַחֲבֵי תֵבֵל
בִּנְדוּדֵי מֵאוֹת-דּוֹר הֲמוֹן צִיּוּנֵי-אֵבֶל
נַשְׁאִירָה בְּכָל-אֲתַר, נַפְרֶנּוּ בְנַחֲלֵי דָם.
 
אַךְ נַחְנוּ, יוֹרְשֵׁי דַם הַמַּכְבִּי – עַל הָר רָם
בְּהַכְנָעַת עַבְדֵי רָב וְכֶלֶב לֻמַּד חֶבֶל,
לֹא נָקִים דְּבִיר לַשָּׂר הַמְסַיֵּר אֶת הַחֶבֶל
עַל גַּפֵּי קִבְרוֹת-אָבוֹת בְּקָדְשֵׁי קָדְשֵׁי-עָם[2].
 
מִמְּרוֹם הַצּוּר הַלָּז שָׁם נִשְׁקַף יָם-הַשָּׁחוֹר,
הַפּוֹנֶה נֶגְבָּה, יָם שֶׁל חֵרוּת, שֶׁל תּוֹחֶלֶת...
הַתְּכַלְכְּלֶנּוּ עֵין הַחוֹלְמִים סָחוֹר-מָכוֹר?
 
הוֹי עִיר הַקְּבָרִים, הוֹי עִיר קְבָרִים עַל-גַּב קְבָרִים!
אַתְּ סֶמֶל-פְּלָאִים, אוֹת וְצִיּוֹן לְעַם-תַּגָּרִים,
הַחַי לְלֹא תִקְוָה לוֹ וּלְמִיתָה מְנֻוֶּלֶת.
 
13.4.1920
 
II
אַךְ שְׁנַיִם עוֹדָם שָׁם! אַךְ שְׁנַיִם הֵם! וּכְבֹא
הַמְסַיֵּר וְשָׂח לָהֶם: "וּלְמִי עִיר הֶחֳרָבוֹת?"
אָז יַעֲנוּ כַצָּו: – "אַךְ לָנוּ הִיא וְלָאָבוֹת,
אַף עֵדִים גַּל וָגַל בָּעֵמֶק אֲשֶׁר פֹּה!"
 
וּלְקֹרְטוֹב שִׁירָה אִם תִּדְרשׁוּ: "הֵנָּה בֹא!"
מַחְרֹזוֹת כְּתָב-עֲרָב בָּאֶבֶן נֶחֱצָבוֹת
עַל קֶבֶר מַרְמָר-קָר תְּסַפֵּרְנָה לָךְ נִשְׂגָּבוֹת
עַל אַהֲבַת בַּת-הַכַן, שֶׁבְּעָנְיָהּ נָחָה בוֹ.
 
הֲרֵי הַמְּעָרָה, בָּהּ הִתְחַבְּאָה עַד בֹּא יוֹמָהּ...
וּמִן הַצּוּק הַלָּז הִפִּילָה עַצְמָה תְּהוֹמָה...
מַטְבֵּעוֹת יָצְקוּ כָּאן... הַצִּינוֹק פֹּה וְהַבּוֹר...
 
לָהֶם מִשֶּׁלָּהֶם בֵּית-כְּנֶסֶת צַר הַכְּנִיסָה...
וְהֵמָּה – שׁוֹמְרִים הֵם לְצִיּוּן זֶה עַד אוֹר
הַיּוֹם הַמַּר הַהוּא לְדוֹר אַחֲרוֹן לִגְסִיסָה.

  1. ^ ידוע הריב בין היהודים והקראים למי מהם שיכת העיר.
  2. ^ הקראים בנו לניקולאי הראשון בנין מפואר ב"סלע היהודים".