שירים (שאול טשרניחובסקי)/שירים/ויש ששר של חרף

וְיֵשׁ שֶׁשַּׂר שֶׁל חֹרֶף / שאול טשרניחובסקי

וְיֵשׁ שֶׁשַּׂר שֶׁל חֹרֶף פַּזְרָן
מְבַזְבֵּז הוֹנוֹ, וּכְטוֹב לִבּוֹ
הוֹלֵךְ, פּוֹרֵשׂ עוֹרוֹת-תְּחָשִׁים
עַל הַדָּגָן עוֹדוֹ בְּאִבּוֹ,
עַל מַעֲרֻמֵּי יַעַר בָּצִיר
וְעַל הַבְּרֵכָה שֶׁבִּמְסִבּוֹ.
 
וְעַל מְשָׁרְתָיו יִפְקֹד, וְהֶעֱלוּ
אִזְמָרַגְדִּים וְסַפִּירִים
עִם שְׁהָמִים לִכְתֹּש אוֹתָם
לְנִיצוֹצוֹת וּלְשַׁבְרִירִים.
וְאֶת הָאָרֶץ הֵמָּה עוֹבְרִים.
וְעַל הָאָרֶץ הֵם מַמְטִירִים.
 
וְלֹא יִהְיוּ לָאֲדָמָה
אָז פָּנֶיהָ הַנִּזְעָמִים;
גִּיל לָהּ, שְׂחוֹק לָהּ כִּשְׂחוֹק אִשָּׁה
לִבְרַק צְמִידִים וְלִנְזָמִים.
גַּם הַשֶּׁמֶשׁ יָגִיל בְּשָׁמָיו,
שֶׁמֶשׁ-חֹרֶף – שֶׁמֶשׁ חָמִים.
 
וְהַשַּׁבְרִירִים יוֹקְדִים: נִיצוֹץ
נִיצוֹץ וְאוֹרוֹ – וְלֹא גָמַר...
שִׂמְחוֹת-חַיִּים קְטַנּוֹת-קְטַנּוֹת...
אֹשֶׁר קָלִיל טֶרֶם נָמַר...
וְאֵי הָאֹשֶׁר – אֹשֶׁר פֶּלִאי,
אֲשֶׁר צִוָּה לִי וְאָמַר?!
 
יאסטרֶבֶנויה, 1907