שירים (שאול טשרניחובסקי)/ראי אדמה/וזאת בישראל כי תפרוץ מלחמה

וְזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל כִּי תִּפְרוֹֹץ מִלְחָמָה / שאול טשרניחובסקי

וְזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל כִּי תִּפְרוֹץ מִלְחָמָה!
וְעָלָה הַכֹּהֵן בְּמַעֲלוֹת הַבָּמָה,
יִתְפַּלֵּל עַל הָעָם בַּשָּׂדֶה וּמִשְׁמָר,
וִיפָרֵשׂ אֶת-כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה וְאָמָר:
"אֵל אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת!
אַתָּה הַיּוֹדֵעַ עָבָר וּבָאוֹת,
אֵי חֶרֶב תִּצְמָא וַחֲנִית אֵי תִּרְעָב,
תּוֹצְאוֹת מִלְחָמָה, עֲתִידוֹת פְּנֵי הַקְּרָב;
אַתָּה הַזּוֹרֵעַ עַפְרוֹת הַבַּרְזֶל
וּבְמַאֲמָרְךָ וְרִיד נְחֹשֶׁת נוֹזֵל,
צְרַרְתָּם אוֹצָרוֹת בְּמִכְרֶה וּמַחְצָב
לָתֵת בִּידֵי עֶבֶד עוֹמֵד עַל חַיָּיו.
מַדּוּעַ הִכִּיתָ אוֹתָם בְּסַנְוֵרִים,
קֵהִים וְקָשִׁים כַּטְּרָשִׁים בֶּהָרִים,
אֲשֶׁר לֹא יַבְחִינוּ צַדִּיק וְרָשָׁע,
אוֹכְלִים בַּטּוֹבִים וַאֲשֶׁר לֹא פָּשָׁע?
תֵּן אוֹן לַמַּתֶּכֶת וּנְטַע בָּהּ בִּינָה,
אֲשֶׁר לֹא תִּבְגֹד בְּיָדָהּ-יְמִינָהּ,
וְכַף מַשְׂטִינֵנוּ תִּדַּל וּתְאַחֵר,
תִּיעַף בַּתְּנוּפָה, בַּרְזִלָּהּ יִתְפּוֹרֵר,
תִּסְגּוֹר עַד תֶּלְיוֹ, עַל חִצָּיו הַקַּלִּים,
יִצַּר נְדָנוֹ וְיָלִין הַכֵּלִים.
 
"אֵל אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי הַתְּקוּמָה!
אַתָּה הַיּוֹדֵעַ נִגְעֵי הָאֻמָּה,
מוֹנֶה פְּצָעֶיהָ לֹא-גְלוּדֵי דּוֹרוֹת
אֶת כָּל הַנִּגְלוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת,
וּרְקַב-בְּשַׂר לִבֵּנוּ אוֹכֵל מִבִּפְנִים,
פִּשְׁעֵי רָאשֵׁי-עָם וְחַטַּאת-כֹּהֲנִים,
הָסֵר מִקִּרְבֵּנוּ לֵב דַּל וְקָטָן,
אֱמָר וְלֹא יִרְקוֹד בְּתוֹכֵנוּ שָׂטָן.
אֲשֶׁר לֹא יַכֵּנוּ מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת
(שִׂמְחָה לְאוֹיְבֵנוּ וְעֵינָיו נֵהָנוֹת).
בָּזִים זֶה לָזֶה וְאַחִים-מְשַׂנְּאִים,
לְלֹא נִיב-אֶחָד וְלִלְבָבוֹת מְשֻׁנִּים.
נוֹרָא, טַהֲרֵנוּ בַּדָּם, בַּמְּאֵרָה,
חַדֵּשׁ נְעוּרֵינוּ כַּזִּיז בַּבְּעֵרָה.
בָּעֵר מִתּוֹכֵנוּ אֶת עָשׁ-הָאָדָם,
טַפִּיל-הָעֵדָה אֲשֶׁר פִּיו מְאָדָּם
מִשְּׁתוֹת בִּדְלִיּוֹ הַגָּדוֹל דַּם-דַּלִּים,
מַפְקִיעַ הַשַּׁעַר וְשֶׁבֶר מַעְלִים,
אוֹתוֹ הַשָּׂמֵחַ לְצוֹק הָעִתִּים,
הַשָּׂשׂ לְבַלְהוֹת בְּנֵי-עַמּוֹ הַנְחִתִּים
בִּשְׂדֵה מִלְחָמָה וְרָמוֹת הַמִּשְׁמָר,
הַשָּׂשׂ אֶל רָעָב, וּמְהוּמָה וּלְיוֹם מָר,
דּוֹאֵג לְשַׁמְנוֹ וְכוֹאֵב אַךְ לְעוֹרוֹ, –
יִבְעַר אֲסָמוֹ, יִבָּקַע בְּכוֹרוֹ,
יִמַּק בְּמוֹ אֹסֶם וְעֵינוֹ רְעֵבָה,
צְמוּק וֶשֶׁט, כְּבַד-פֶּה, צְבֵה מְעִי וְקֵיבָה!"
 
תל-אביב, 1939

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.