שירים (שאול טשרניחובסקי)/ראי אדמה/דרך תמנתה קרחת

דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה קָרַחַת / שאול טשרניחובסקי

דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה קָרַחַת מֵאֵצֶל צָרְעָה אֶל הָעֵמֶק.
   כֶּרֶם מִכָּאן וּמִכָּאן. אֵצֶל הַשֶּׁקַע מַלְבִּין
שֶׁלֶד כְּפִיר-אֲרָיוֹת, וְעוֹד גִּידֵי עַצְמוֹתָיו לֹא נֻתָּקוּ:
   עֶצֶם תִּפְאֶרֶת בְּצַד עֶצֶם פֶּלֶא שֶׁל אוֹן.
וַעֲדַת דְּבוֹרִים מְזַמְזֶמֶת בַּעֲבוֹדָה הִיא מוֹשֶׁכֶת
   בְּשִׁירַת-קֹדֶשׁ עַל כָּל פֶּרַח וְשִׂיחַ וָעֵץ,
וּבְמַפֶּלֶת בַּתָּוֶךְ שְׁלַל יַעֲרוֹת דְּבַשׁ, יִרְדֶנּוּ
   גֶּבֶר מַכֶּה-הָאֲרִי: כִּי מֵעַז יֵצֵא הַמָּתוֹק.
כְּפִיר אֲרָיוֹת פְּגָשָׁהוּ כְּפִיר-אֲרָיוֹת וַיַּכֶּנוּ:
   כְּפִיר-אֲרָיוֹת כְּפִיר-חַיָּה, כְּפִיר אֲרָיוֹת כְּפִיר-אָדָם...
גֶּבֶר, מַה תִּירָא מִזַּעַם אֲרִי-עֲרָבָה – תְּשַׁסְּעֶנּוּ!
   לֹא עָמַד מֵעוֹלָם פֶּרֶא בִּפְנֵי הָאָדָם – –
 
תל-אביב, 1937

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.