שירים (שאול טשרניחובסקי)/כתבי ש. טשרניחובסקי/שלשה כתרים

שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים / שאול טשרניחובסקי

מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת חִוְרֵי-הַפָּנִים,
סֶרָג וּמַסְגֵּר וּמַכֶּה בַתֹּף,
קַדָּר וּבוֹצֵר,
זֶהָב וְקוֹצֵר,
בֻּרְסִי מְזֻהָם וְסַבָּל כְּפוּף-גָּב, –
אִישׁ וּמַכְאוֹבוֹ, גֶּבֶר וּמוּמוֹ,
אִישׁ וְזֻהֲמָתוֹ הָלַךְ לְתֻמּוֹ,
שָׂמַח, כִּי עָבַר הַשָּׁרָב הָרָב.
 
נֶהֱנִים עָמְדוּ בְּתוֹךְ הַדְּכָיִים,
נֶהֱנִים מִצִּנָּה, מֵרוּחַ, מִיָּם,
נוֹחֲרִים, טוֹבְלִים,
נוֹשְׁמִים וְקוֹבְלִים
עַל חֹם צָהֳרָיִם וְאָבָק בָּעִיר
(בָּאוּ וְשָׁבוּ וְחָזְרוּ הַגַּלִּים).
צֹאִים בִּגְדֵיהֶם נוֹדְפִים וּמַעֲלִים
רֵיחַ הָאָדָם וְרֵיחַ הַבְּעִיר.
 
הָיָה שָׁם אֶחָד כְּיָצוּק מִבְּרוֹנְזָה,
שְׁזוּף שֶׁמֶשׁ-מִדְבָּר וְרוּחַ שֶׁל יָם,
מַיִם קְרִירִים
לָטְפוּ עֹז שְׁרִירִים;
הָיָה מַרְאֵהוּ תַּבְנִית שׁוֹר-פָּר,
הֶאְדִּים עָרְפּוֹ הַקָּשֶׁה הַצָּעִיר,
בָּלַט חָזֵהוּ הָרָם וְהַשָּׂעִיר,
הִשְׁחִיר זְקָנוֹ הַמְּסֻלְסָל הַצָּר.
 
חָזוֹ הָרָחָב פּוֹלֵחַ הַמָּיִם,
הָדָה יַד-פֶּלֶד וְחָצָה הַגָּל,
בְּקָעוֹ בְּשָׁאוֹן,
הִבִּיט בְּגָאוֹן,
רוֹחֲצוֹת עֵינָיו בְּאֵשׁ לִבְלִי-חָת.
נָטוּ מִפָּנָיו וּפִנּוּ לוֹ דֶרֶךְ
הָרוֹחֲצִים כֻּלָּם בְּהָדָר וָפֶרֶךְ:
הִנֵּה הִנֵּהוּ רֵישׁ לָקִישׁ! הַלָּז!
 
קָפַץ עוֹד אֶחָד זְקוּף-גִּזְרָה וְאָצִיל,
תַּבְנִית אַנְדַּרְטָה עֲשׂוּיָה בְשֵׁן,
תַּקִּיף וְעָנָו;
נְסוּכִים עַל פָּנָיו
אֹמֶץ נְסִיכִים וְהוֹד בְּחִירֵי-אֵל,
חֵן כּוֹס שֶׁל כֶּסֶף וְגַרְעִינִי רִמּוֹנִים
נִתְּנוּ בָהּ, וְעִטְּרָם כְּלִיל וְרָדִים אַדְמוֹנִים,
אֲשֶׁר הִנִּיחוּ בֵּין חַמָּה לְצֵל.
 
נִדְמֶה לִצְבִי צָעִיר עָדִין שֶׁהִשְׁכִּים,
יָצָא מִסֻּבְּכוֹ וְיָרַד לַיְאוֹר
לְמַעְבְּרוֹת הַמָּיִם.
תְּמֵהִים מִשְׁתָּאִים
עָלָיו הִתְלַחֲשׁוּ – וְהָשְׁלַךְ בָּם הָס:
נָטוּ מִפָּנָיו וּפִנּוּ לוֹ דֶרֶךְ
הָרוֹחֲצִים כֻּלָּם בְּהָדָר וָפֶרֶךְ:
הִנֵּה ר' יוֹחָנָן! הִנֵּה הַלָּז!
 
זֶה אֶל זֶה קָרֵב, הָרַב וְהַלִּסְטִים,
גֶּבֶר מִגֶּבֶר מִתְפָּעֵל מְאֹד,
שְׁנֵיהֶם נִרְגָּשִׁים.
"יָפְיְךָ לְנָשִׁים!" –
זָרַק אִמְרָתוֹ הַלִּסְטִים לָרָב.
סוֹקְרוֹ בְעֵינָיו, אֶל יָפְיוֹ מִשְׁתָּאֶה.
הִבִּיט וְעָנָה הָרַבִּי הַנָּאֶה:
"חֵילְךָ לְאוֹרַיְתָא, זֶה חֵילְךָ הָרָב!"
 
"חֵילִי לְאוֹרַיְתָא!? מַה סָבַר הָרַבִּי?
חַיִל לְאוֹרַיְתָא – לָמָּה הוּא לָהּ?
שָׂא נָא עֵינֶיךָ,
רְאֵה תַלְמִידֶיךָ
טְרוּטֵי הָעַיִן וְקִצְרֵי הָרְאוּת,
דַּלֵּי הַשְּׁרִירִים וּמֻכֵּי הַטְּחוֹרִים,
יָרְדוּ – וְעָכְרוּ הַמַּיִם הַטְּהוֹרִים.
וְאִם יָפָה תוֹרָתְךָ, כְּעוּרָה הַכְּסוּת!"
 
חִיֵּךְ הָרַבִּי: "הֲלֹא אֵלֶּה דְּבָרָי.
אַתָּה הַגִּבּוֹר וְתַחֲזֹר בְּךָ!
יֵשׁ אוֹר לְמָאוֹר
בִּכְלִי מְכֹעָר,
וְיֵשׁ כְּלִי יָפֶה וּמְאוּמָה אֵין בּוֹ.
בְּכֹחַ וּגְבוּרָה לְךָ נָפְלוּ חֲבָלִים,
קְנֵה לְךָ תוֹרָה בְצַעַר וַחֲבָלִים,
קוֹנֵה הַשְּׁנַיִם לוֹ יֹפִי וָנוֹי."
 
שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים יֶשְׁנָם בָּעוֹלָם
כֶּתֶר וְכֶתֶר וְזִיווֹ שֶׁלּוֹ:
כֶּתֶר שֶׁל גְּבוּרָה,
כֶּתֶר שֶׁל תּוֹרָה
וְכֶתֶר שֶׁל יֹפִי – כֶּתֶר שֶׁל נוֹי.
שֶׁבַח לְכִתְּרָהּ שֶׁל גְּבוּרָה בָּעוֹלָם,
תְּהִלָּה לְכֶתֶר שֶׁל תּוֹרָה לְעוֹלָם!
וְכֶתֶר שֶׁל יֹפִי מִי יַעֲרָךְ לוֹ?
 
סוינמינדה 1923