שירים (שאול טשרניחובסקי)/כתבי ש. טשרניחובסקי/קיר הפלא אשר בורמיזה
קִיר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר בְּוֶרְמַיְזָה / שאול טשרניחובסקי
מִלְּבוֹא הַשּׁוּק עַד אֵם הָרְחוֹב
קוֹל-צִלְצוּל בָּא, קוֹל-הַלְמוּת תֹּף,
חֲצוֹצְרוֹת וּמְצִלְתָּיִם.
קוֹל-הָמוֹן בָּא, קוֹל הֲמוֹן-עָם,
בַּסָּךְ, בַּגְּדוּד, בַּשִּׁיר הָרָם,
בִּפְסִיעָה אַחַת אֶחָת.
הָרֶכֶב נָע אֶל שַׁעֲטוֹת סוּס,
הַלַּנְדְּסְקְנֶכְט זָע, אֲדֻמֵּי-סוּת,
צְרוֹר-נוֹצוֹת עַל הַכּוֹבָע.
יֵשׁ יִבְרֹק אוֹר וְטָס כַּסִּיס
עַל-פְּנֵי סוֹחֵרָה וְחֹד חֲנִית,
עַל גַּרְזֶן-אוֹן וָפָלֶד.
מַה-צַּר הָרְחוֹב בִּקְצֵה הָעִיר!
וּכְאֶבֶן אַחַת קִיר עַל קִיר,
כָּל דֶּרֶךְ לִנְטוֹת אָיִן.
בִּשְׁפַל הָרְחוֹב הוֹלֶכֶת אַט
עִבְרִיָּה, רַגְלָהּ כְּמוֹ בַּסַּד –
כִּי כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.
וּפִתְאֹם נָטָה, פִּתְאֹם סָר
הַגְּדוּד הַבָּא לָרְחוֹב הַצָּר,
הַדֻּכָּס עוֹבֵר בְּרֹאשׁוֹ.
הָאִשָּׁה נִרְתְּעָה אֶל הַצַּד,
בִּמְבוּכָה הִיא: אֵי תַצִּיב יָד,
עוֹד רֶגַע וְהִיא נִרְמָסֶת.
שָׁוְא תִּתְיַפֵּחַ, תִּשָּׂא קוֹל...
הַגְּדוּד הִנֵּהוּ – אַל חֲמֹל
עַל אִשָּׁה יְהוּדִיָּה!
נִלְחָצָה הִיא בֵין קִיר וָקִיר,
הָאָדָם – עֵץ, וְהַכֹּתֶל – גִּיר,
אֵין רֶוַח וְהַצָּלָה!
מִכֹּבֶד בַּרְזֶל כָּל סוּס שַׁח,
עַל הַפָּרָשִׁים בַּרְזֶל צַח:
הַקּוֹבַע וְהַסּוֹחֵרָה.
בִּידֵיהֶם בַּרְזֶל – הַחֲנִית,
וְהַלֵּב לֶב-בַּרְזֶל, לַהֲמִית
הַבַּרְזֶל בַּרְזֶל יָעַן.
וַיְהִי כִּי קָשָׁה לֵב הָאִישׁ,
וַיַּחְמֹל קִיר וְנִבְקַע חִישׁ,
וַתָּבוֹא בּוֹ הָאִשָּׁה.
הוֹי עִיר וֶרְמַיְזָה, עִיר הַנּוֹי!
הַקִּיר עוֹד בָּהּ, וְהַנִּקְרָה בוֹ.
הַבָּא שָׁם וִימַשְׁשֶׁנּוּ.
הַקִּיר עוֹדֶנּוּ, נִקְרָה בוֹ –
הוּא קִיר-הַפֶּלֶא בְּעִיר הַנּוֹי,
הֲרַת אַגָּדוֹת-פֶּלֶא.
כֹּה לִפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה מְאֹד
בָּעִיר אָז פָּרְחוּ אָוֶן, שֹׁד,
מֶמְשֶׁלֶת פְּרִיצֵי-אָדָם.
מֶמְשֶׁלֶת-זָדוֹן וְגֶבֶר עָז...
וְלוּ קָרָה כַּדָּבָר בְּיָמֵינוּ – כִּי-אָז
לֹא תָזוּז מִמְּקוֹמָהּ גַּם-אָבֶן!
סוינמינדה, 1924