שירים (שאול טשרניחובסקי)/כל שירי/מלאכי חרבת פי-בסת

מַלְאֲכֵי חֻרְבַּת פִּי-בֶסֶת... / שאול טשרניחובסקי

מַלְאֲכֵי חֻרְבַּת פִּי-בֶסֶת, מִפְּלִיטֵי קַרְנוֹת מִזְבֵּחַ,
אֲרִיאֵל וַעֲזָרָה,
פּוֹחֲדִים צֵל בֵּית-הַכְּנֶסֶת, זְקוּפֵי-גֵב וְלֵב שָׂמֵחַ,
לֹא יָדְעוּ מַה טּוֹב מָה רָע,
כָּאַסְפֶּסֶת נוֹתְנִים-רֵיחַ, הִשְׁכִּירוּנִי אֵשׁ זָרָה.
 
מַלְאֲכֵי שַׁבָּת נִקְדֶּשֶׁת, סַגְפָנִים זְעוּמֵי עֵינַיִם,
מְלַוֵּי סָבִי וְאָבִי,
נוֹרָאִים מְאֹד מִגֶּשֶׁת, מְעוֹנָה לָהֶם שָׁמַיִם, עִמְמוּ שִׁיר זְהָבִי
כִּמְצוֹף רֶשֶׁת אֶת-הַמַּיִם, הִתְנַכְּלוּ לִי – לִלְבָבִי.
 
כִּי עַל כֵּן נַפְשִׁי נִלְכֶּדֶת בִּתְפִלּוֹת בֵּין-הָעַרְבַּיִם,
בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב,
וּבִיגוֹן נוֹף הַמּוֹלֶדֶת וּבְתוֹחֶלֶת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם אֶל
מְשִׁיחַ עוֹטֶה זִיו,
וּבוֹדֶדֶת תֵּט כַּפַּיִם לַ"שְׁכִינָה" וּ"זְמַן קָרִיב".
 
וְאוּלָם גַּם בְּלֵיל אֶמֶשׁ סוֹד אֱלִיל – סוֹד הַמִּזְבֵּחַ –
יְפַעְפֵּעַ בְּדָמַי,
יֵשׁ כֹּהֵן וְיֵשׁ עֶבֶד-שֶׁמֶשׁ אֵלְכָה לִי בִּשְׁבִיל קֵרֵחַ
וּבוֹדֵד – אַךְ מִיָּמַי
לֹא רָשַׁמְתִּי שִׁיר קוֹדֵחַ אֶלָּא בְּאוֹר עַל דְּיוֹ-רְשָׁמַי.
 
תל-אביב 1935

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.