שירים (שאול טשרניחובסקי)/כל שירי/בארץ אפרים... בקצה בעיר

בְּאֶרֶץ אֶפְרָיִם... בַּקָּצֶה בָּעִיר / שאול טשרניחובסקי

בְּאֶרֶץ אֶפְרָיִם... בַּקָּצֶה בָּעִיר
עוֹד חַמָּה מְטַפְטֶפֶת עַל הָרֵי הַגִּיר,
 
מַשְׁקַעְתָּם בִּנְגֹהוֹת, מַזְהַבְתָּם בִּנְשִׁיקָה,
מַצִּיתָה עַב עַפְרוֹת-הַזָּהָב בַּבִּקְעָה,
 
מַבְעִירָה מַשְׁאַבֵּי הַנַּחַל הָרָן
בֵּין שִׁקְמוֹת הַשְּׁפֵלָה וּמְשׂוּכוֹת הַגָּן.
 
לִרְנָנוֹת תּוּבַלְנָה רְצוּעוֹת עֲיָנִים
אֶל גֵּיא הָאֲשֵׁרָה אֶל שְׁבִיל בֵּין-חַמָּנִים.
 
שָׂם עָמְדָה עַשְׁתֹּרֶת בִּפְרִיצוּת שֶׁל תֹּם
בְּבַיִת מְרֻקָּם תָּכֹל וְכָתֹם,
 
שֶׁרָקְמוּ עַל לָבָן, אַרְגָּמָן וְתָרוֹג
הַנָּשִׁים הַלֵּאוֹת מֵאָהוֹב, מֵעֲרוֹג.
 
יְלָדוֹת טוֹפֵפות עֲטוּרוֹת בִּכְלִיל-
שְׂעֹרָה הִקִּיפוּ הָאֵלָה בְּשִׁיר-גִּיל.
 
כֻּתֹּנֶת-בַּד לָבַשׁ הַכֹּהֵן-לַבָּעַל,
מְסַלְסֵל בַּשֵּׂעָר וּנְעָלִים לֹא נָעַל.
 
מִפַּךְ-כֶּסֶף יָצַק אֶת שֶׁמֶן-הַפָּז
כַּדָּת, וְכַמִּשְׁפָּט לְאֵל עַם מְאֹד עָז.
 
וּבְעוֹדוֹ כֵן עוֹמֵד עַל יַד הַמִּזְבֵּחַ,
וְהִנֵּה מִיהוּדָה הוֹפִיעַ אוֹרֵחַ,
 
אַדֶּרֶת הַשֵּׂעָר וְאֵזוֹר הָעוֹר
עַל מָתְנָיו, וְחֵמָה בְּעֵינֵי הַשְּׁחוֹר.
 
הִתַּמֵּר הֶעָשָׁן עַל מַחְתַּת הַנְּחֹשֶׁת,
הֵרִיעַ הַנָּבִיא: "מַה תַּקְטִיר לַבֹּשֶׁת!
 
הַאֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל? פַּס אֵל?
וַהֲפַכְתִּיךְ לִשְׁמָמָה, לְלֹא שֵׁם וּלְלֹא תֵל –
 
אֲנִי, מוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם,
אֲנִי, הַמַּצִּילְךָ מֵרַבִּים וְרָעִים!"...
 
וְעָמְדוּ מֵרְקוֹד הַעֲלָמוֹת בֵּין-תְּאֵנִים,
עָמְדוּ מִשְׁתָּאִים מַחֲרִשִׁים הַזְּקֵנִים.
 
מִסָּבִיב – סוֹף-אָבִיב, בִּכּוּרֵי הַיְבוּל,
עֲרֵמוֹת כֻּסֶּמֶת וּקְטֹרֶת-בְּתוּל,
 
וְעָמַד מְלֹא-עוֹלָם, הָעִיר וְהַחַוָּה,
קוֹדֵחַ וּמַרְעִיד מִכְּאֵב טֶרֶם-אַוָּה,
 
מְיַחֵם וְרָוֶה הַזֶּרַע הַנָּם
בְּאַשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וּתְהוֹמוֹ שֶׁל יָם.
 
הִתְבּוֹנְנוּ נְבוּכִים – הַגְּבָרִים, הַנָּשִׁים
הֶדְיוֹטוֹת וְכֹהֵן, עֲבֻדָּה וְרָאשִׁים;
 
"וּלְמִי כָל הַשֶּׁפַע, כָּל רָזֵי-הַלֵּיל,
אִם לֹא לָעַשְׁתֹּרֶת וְלַבֵּל?"
 
תל-אביב 1934

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.