שירים (שאול טשרניחובסקי)/כל שירי/את כה ריחניה
אַתְּ כֹּה רֵיחָנִיָּה... / שאול טשרניחובסקי
אַתְּ כֹּה רֵיחָנִיָּה! – לְמִן עָרְפֵּךְ הַצַּח
עַד קְצֵה בֹהֶן רַגְלֵךְ הַדַּקָּה,
מֵחֶמְדַּת קַרְסֻלֵּךְ הַצָּנוּם, הַקַּל
עַד כֶּפֶף מַפְרַקְתֵּךְ הַזְּקוּפָה
בְּקַו, קַו לֹא עָז –
חֲטִיבַת פַּסָּלִים חֲטוּפָה.
רֵיחָנִית-חֲמִימָה... מִמֵּךְ נוֹדֵף חֹם
שֶׁל מֵצַר מִשְׁעוֹלֵי בֵּין-קָמוֹת עַל גְּבוּל
שְׂדוֹת שִׁפּוֹן גְּדָל-קֶלַח צַר-עָלִים,
שָׁם יָשֵׁן טַל-לַיְלָה, נָם צֵל צָהֳרַיִם
סְפוּג בָּשְׂמָם שֶׁל לַעֲנוֹת חָרִיף וָמָר,
נִיחוֹחָם שֶׁל חֲבַלְבָּלִים[1].
אַתְּ כֹּה רֵיחָנִיָּה! אֵין זֹאת, כִּי אִם עַל
נִיר אָבִיב הוֹרָתֵךְ חִבְּלָתֵךְ,
עַל מַטְלִית תּוּת-שָׂדֶה[2] בְּמַטָּעֵי תּוּת-סְנֶה[3];
בֵּין תִּלֵּי אָפוּן[4] חַכְלִילִי
עַל עִשְׂבֵי הַבָּר
גֶּבֶר לָהּ אָמַר: הֲרִי לִי!
כִּי רֵיחֵךְ זֶה מַשְׁכִּיר, כְּאִלּוּ זֶה שַׁבְתְּ
מִשּׁוּט בְּעָמְרֵי שְׂדֵי-חִטִּים, אוֹ לַנְתְּ
בִּקְצִיר חָצִיר בְּעִמְקֵי נְחָלִים
(כְּבָר יָשֵׁן הַמַּגָּל וְנִרְדַּם הַחֶרְמֵשׁ).
זֶה רֵיחָהּ שֶׁל אֵשֶׁת-בְּרֵאשִׁית – אַךְ הוּא! –
עַל מַצָּע שֶׁל זְרָדִים וְעָלִים.
אַתְּ כֹּה רֵיחָנִיָּה! לָךְ רֵיחַ הַיּוֹם
לְאַחַר מְטַר-בְּרָכָה בַּקַּיִץ
עִם בְּרָקִים וּרְעָמִים. אֵין זֹאת – רֵיחַ זֶה
הוּא רֵיחַ דְּמֵי-עֲלוּמַיִךְ;
לֹא רֵיחַ, אַךְ קוֹל –
אַךְ צַעֲקַת שְׁאֵר-צָהֳרָיִךְ,
הַשְּׁאֵר שֶׁלֹּא נֻשַּׁק מִמְּאֹהַב הַלֵּב,
הַגֶּבֶר הַגּוֹאֵל מִבְּתוּלֵי לֹא-גֵו
עִם גְּמַר בִּנְיַן אִשָּׁה לִבְעָלִים,
וְיָשֵׁן עַד עַתָּה וְנִרְדַּם עַד הֵנָּה...
אַתְּ כֹּה רֵיחָנִיָּה... כִּי לְכָךְ אַתְּ נוֹצַרְתְּ:
לְעֶדְנָה בְּמַעֲשַׂבִּים מָטְלָלִים.
פיכטנגרונד, 1929
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.