שירים (שאול טשרניחובסקי)/חזיונות ומנגינות/ספר שני/הנאווה מדילסברג

הַנָאוָה מִדִּילְסְבֶּרְגְּ / שאול טשרניחובסקי

מַה גָּדַל הַגִּיל פֹּה! הַמֶּלְצָר, לוֹג-יָיִן!
לְחַיַּיִךְ, הַנָּאוָה הָרַכָּה בַשָּׁנִים!
מַה שָּׁפְרוּ עָלַיִךְ קִשּׁוּרֵי-הַשָּׁנִים,
מַה יָּאֶה לָךְ לֹבֶן-הַשַּׂלְמָה!
עוֹד כּוֹס לִי מַהֵרוּ, הַמֶּלְצָר! הָעַלְמָה!
גַּם אַתְּ שְׁתִי וְאַל תִּכָּלֵמִי.
הַבִּיטִי בִי, יָפָה; זֶה חָזִי כַּגָּל,
וּזְהַב שְׂפָמִי מֶשִׁי יִלָּפֶת אֶל עָל.
שְׁתִי וּבִמְחוֹלוֹת נֵצֵאָה.
 
מַה גָּדַל הַחֹם פֹּה! יַקִּירָה, נֵצֵאָה.
הֶאָח, הֶחְלִימַנִי הָרוּחַ מִשְּׁפָיִים!
עַמּוּד-אֵשׁ מִתְפּוֹצֵץ בַּנָּהָר, בַּמָּיִם,
וְקַרְנָיו בַּעֲרָפֵל חֲתוּלוֹת.
עֵינַיִךְ מָה אוֹרוּ, עֵינַיִךְ מַה כְּחֻלּוֹת!
כְּרֻכְסֵי-הֶהָרִים בְּחַלּוֹנִי
בַּנֶּשֶׁף, בִּנְפֹל שֶׁמֶשׁ-עֶרֶב בַּתְּהוֹם,
וּבְעַרְפִלֵּי-הַבֹּקֶר כִּי יֵאוֹר הַיּוֹם,
הָרוֹחֵץ בִּטְלָלִים רַעֲנַנִּים.
 
שַלָּמָה תִּתְחַמְּקִי מִמֶּנִּי, הַנָּאוָה,
עוֹד נֵצֵא בִּמְחוֹלוֹת, אַךְ מְעַט-קָט תּוֹחִילִי,
לַכֹּל זְמָן!... שִׂימִינִי עַל לִבֵּךְ וּשְׁקִי לִי.
הַנְּשִׁיקָה רַק אַחַת לָךְ, יָפָה?
חֲזִיזִים וָרָעַם! וָלֹא – אָז אֶקְצֹפָה.
כֵּן תַּעֲשִׂי: שִׂימִינִי עַל לִבֵּךְ ,
חַבְּקִינִי וּשְׁקִי לִי בְּכֹחַ וּבְחוֹם,
וּשְׁקִי! כִּי מִי יֵדַע מַה יֵּלֶד עוֹד יוֹם,
וְאִם נָשׁוּב נִתְרָאֶה, יוֹנָתִי.
 
בְּדִילְסְבֶּרְג לְבֵית אָבִיךְ הַמִּשְׁעוֹל אֶמְצָאָה!
אַתְּ תִּהְיִי כּוֹכָבִי, הַנָּאוָה, בַּת-הָרִים;
מִשְׂפַת-הַיָּם אָנִי, יָם מַכֶּה מִשְׁבָּרִים,
וָאֶלְמַד אֶת שִׁירָיו הַנָּאוִים.
כִּי יַעַל עֲנַן-הָעַרְבַּיִם בַּחֲגָוִים,
וַאֲחוֹתֵךְ הַבְּכִירָה נִרְדָּמָה, –
אַתְּ חֶרֶשׁ תָּקוּמִי וְתֵרְדִי אֵלַי,
אָז שִׁירִי, שִׁיר נֵכָר, לָךְ אָשִׁיר בַּגָיְא,
וְעָנְתָה לוֹ בַּת-קוֹל הָרָיִךְ.
 
 Neuenheimבית היין Zum Schiff

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.