שירים (שאול טשרניחובסקי)/חזיונות ומנגינות/ספר ראשון/מוצאי שבת (אידיליה)

מוֹצָאֵי שַׁבָּת (אידיליה) / שאול טשרניחובסקי

יַרְכְּתֵי מַעֲרָב תִּבְעַרְנָה
תַּחַת עֲרֵמוֹת-הַפָּז,
רֶשֶׁף-הַשֶּׁמֶשׁ הָאַחֲרוֹן
לוֹחֵשׁ, וְרוֹעֵד וָנָס.
 
קְהַל הֲמוֹן צְלָלִים נֶחְפָּזִים
לִלְכֹּד הַיַּעַר הַקָּט,
רוּחַ רֵיחָנִית שֶׁל אָחוּ
בָּאָה מִתְגַּנְּבָה בַּלָּט.
 
כּוֹכַב-הָעֶרֶב – שׁוּר! – יָהֵל,
כְּאִלּוּ הוּא רוֹחֵץ בְּיָם
מָלֵּא עַל גְּדוֹתָיו מֵי-זָהָב,
עוֹמֵד מִזַּעְפּוֹ וָנָם.
 
מָלֵא רָז חֶרְמֵשׁ הַסַּהַר,
נִבַּט לָאָרֶץ וְדַל,
שִׁירַת-הָעֶרֶב הַנְּעִימָה
צִפְצְפָה צִפּוֹר וַתְּכַל...
 
הִנֵּה הִבְרִיקוּ עַפְעַפֵַּי-
כּוֹכָב, וְשֵׁנִי יֵשׁ לוֹ...
הָבָה, נִתְפַּלְלָה יַחְדָּיו
אַחֲרֵי חִכִּינוּ עַד כֹּה.
 
לְאַט לָנוּ תְּפִלַּת הָעֶרֶב!
נוֹסִיף לַקֹּדֶשׁ מֵחוֹל:
נַפְשׁוֹת הַחוֹטְאִים תָּנַחְנָה
מֵעֲבוֹדָתָן מִתְּמוֹל.
 
גֶּבֶר עֲמִיתוֹ כִּי יַעֲשֹׁק,
אָדָם כִּי יֶחֱטָא לָאֵל –
שֵׁשֶׁת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ
נַפְשׁוֹ בְּמִשְׁכְּנוֹת הַלֵּיל.
 
בְּעִמְקֵי גֵי-הִנֹּם תְּעֻנֶּה,
תְּעֻנֶּה בּוֹ אַחֲרֵי מוֹת.
עֶרֶב הַשַּׁבָּת כִּי יָבוֹא,
יָבוֹא יֵרָאֶה הָאוֹת:
 
שַׁעֲרֵי גֵי-הִנֹּם הַנּוֹרָא
פְּתוּחִים לִרְוָחָה, בָּרוֹם
יַרְעֵם קוֹל אַדִּיר, קוֹל אָיֹם:
"הֶרֶף, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם!"
 
בְּגֵיא הַמַּחֲשַׁכִּים וַאֲבַדּוֹן,
מְדוֹרוֹת הַקֶּרַח וְהָאֵשׁ,
יַחְדֹּר הַקּוֹל מְבַשֵּׂר חֹפֶשׁ,
רִנַּת הַקֶּסֶם לַיֵּשׁ.
 
יַחְדֹּר אֶל נֶפֶשׁ, שֶׁהִצִּית
שֶׂפֶק אַכְזָרִי בָּהּ אֵשׁ,
כְּרִנַּת אֶרְאֵלִּים יָרִיעַ
וְיֹאמַר לַשֶּׂפֶק הַחֲרֵשׁ!
 
יַחְדֹּר אֶל לֵב שׂוֹנֵא בְּרִיּוֹת,
לֵב זֶה שֶׁקָּפָא מִקֹּר,
וְרֵיחַ הָאָבִיב וּבְשָׂמָיו
יָבִיא עִם תִּקְווֹת וָאוֹר
 
רוֹמָה וָרוֹמָה יָרִיעַ,
קוֹל לֵב מִתְבוֹסֵס בְּדָם...
תֹּפֶת וָעֵדֶן יֶחְרָדוּ...
מַלָּךְ, כִּי תָּחִיּל, הַיָּם?
 
דּוּמָם יִנָּטוּ הַצְּלָלִים,
נוּגִים כִּי פָנָה הַיּוֹם...
תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל כָלָתָה,
נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְהוֹם...
 
"בָּרוּךְ הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים..."
"מַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל.."
לְאַט לָנוּ: גַּם "וִיהִי נֹעַם"
נָשִׁיר נָרִיעָה בְּקוֹל.
 
אודיסה 1897