שירה (אברהם סולודר)/גם פה

גַּם פֹּה... / אברהם סולודר

גַּם פֹּה בִּשְׁלוֹם-פִּנָּתִי, בּשֶׁקֶט נָוִי,
מְקוֹם יָד לְבָנָה מִלֵּב-שַׁחַק לִי נִגְלָתָה
וַתְּפַזֵּר סְבִיבִי פִּרְחֵי בְרָכָה בְּהִירִים –
גַּם פֹּה שָׁמַעְתִּי רִנַּת-לֵב שֶׁנִּתְּקָה וְחֻרְבַּן עַיִן תַּמָּה,
וְכִתְמֵי-דָם, כְּלֵילוֹת-אֹפֶל, רוֹמְזִים מוּלִי,
צוֹהֲלִים-זוֹרְחִים, סוֹפְגִים אוֹר-הַיּוֹם וְהָמוֹן צוֹעֶה.
 
הֲלֹא תַכִּירֵנִי, הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי?
צִיץ אֲנִי מִגַּנְךָ, לְעַרְבוֹת-נוֹד נִדַּחְתִּי,
וַתְּשִׁיבֵנִי רוּחַ-בֹּקֶר אֶל חֵיקֶךָ.
בִּמְרוֹמֵי-גָלִיל, עִם שְׁנִי-אוֹרוֹת עָבִים,
רָקַמְתִּי שִׁיר-עֲתִידִי זַךְ וּבָהִיר.
בְּשִׂיאֵי-חֶרְמוֹן, שָׁם נַהֲרוֹת-יֹפִי שׁוֹטְפִים,
תָּלִיתִי שִׁירִי זַךְ וּבָהִיר.
וּרְאוּ, אֲבָנִים דּוֹמְמוֹת, נֶאֱלַם גִּילִי,
וְיַם-הַנְּדוּדִים הֵצִיף עָלַי אֵימָיו.
מַה תֶּהֳמֶינָה, אַבְנֵי כֹתֶל? הֲתִזְכֹּרְנָה
דַּם בִּרְיוֹנִים, תְּרוּעוֹת-מְרִי עַל אֵם הַדְּרָכִים?
אוֹ שַׁוְעַת פְּלִיטֵי-גוֹלָה, יְגֵעֵי-בֶכִי?
צֵל רַךְ מְטַפְטֵף דֹּם וְיַעַט דִּמְמַת-נְשִׁיָּה...
צֵל רַךְ אֲפָפַנִּי.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.