שירה (אברהם סולודר)/בקציר

בַּקָּצִיר / אברהם סולודר

זִיו קָמָה וְרֵיחַ בָּר,
שְטִיחַ-פָּז עַל גַּיְא וָהָר,
שִיר צִפּוֹר בְּנֹעַם צְלִיל,
רוּחַ זַךְ צוֹהֵל בְּגִיל:
 
,,בֹּא מַגָּל עַלִּיז וְקַל,
קְצֹר זָהָב – שִׁלּוּם עָמָל!"
שִׁבֳּלִים נָעוֹת כְּבֵדוֹת,
שִׁבֳּלִים דֹּם רוֹעַדוֹת...
 
מִי זֶה טָס כְּנֶשֶׁר עָז?
מַקְצֵרָה עַל שְׂדֵה הַפָּז,
אֶבְרוֹתֶיהָ בְּעֹז הוֹמוֹת,
עֲרֵמוֹת מִתְרוֹמְמוֹת.
 
דְּגָנִיָּה צְנוּעָה, תַּמָּה –
מַה תְּחִילִין בִּדְמָמָה?
יֶלֶד רָץ אֲדֹם-לְחִי –
יִקְטְפֵךְ, לְזַר תִּהְיִי.
 
הַקּוֹצְרוֹת בַּעֲטָרוֹת
בְּזֹהַר חֵן עוֹבְרוֹת-שָׁרוֹת.
עֲגָלוֹת וְשִׁבֳּלִים
בְּטוּר יָזוּעו כִּנְמָלִים.
 
זִיו בְּרָכָה בַּגֹּרֶן נָח,
עֲרֵמָה – מִזְבֵּחַ צַח,
עוֹד מְעַט יֵהֹם מוֹרָג:
דַּק-דַּק-דַּק, דַּק-דַּק-דַּק.