שירה (אברהם סולודר)/בנסוע הארון

בִּנְסֹע הָאָרוֹן... לנשמת ביאליק

בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן דָּעֲכָה תְּכֵלֶת-שָׁמַיִם
וּפָסְקָה הֶמְיַת אֲדָמָה.
חָדְלוּ יָמִים יְפֵי-זֹהַר וְלֵילוֹת יְפֵי-אֹפֶל,
וְחָפַן הַתֹּהוּ כָּל כּוֹכָב, כָּל אֹפֶק,
וְשָׁמַם הַסָּהַר.
 
הַסַּהַר הַמָּלֵא! לְאוֹרְךָ הַשּׁוֹתֵת כַּדָּם
שִׁירַת-לִבִּי רוֹעֶדֶת,
רוֹעֶדֶת בַּדְּמָמָה, מוֹרֶדֶת בַּשְּׁמָמָה,
סוֹעֶרֶת, חוֹתֶרֶת לָאָרוֹן הַקָּרֵב –
בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן.
 
כֹּה אֵלֵך: מְעוּךְ-כּוֹבַע, זְקוּף-צַוְארוֹן וְעֵינַי כְּעַרְפִּלֵּי-לַיְלָה.
אָאוּץ בְּמַהֲלָכִי, כְּמַשָּׂא-מָוֶת בְּאַרְצוֹת-הַחַיִּים.
"מַה לְּךָ אָץ?" יִשְׁאֲלוּ בְּמָנוֹד וְרַחֲמִים,
יַפְטִירוּ: "אָדָם גָּדוֹל מֵת!" וְיֵלְכוּ בְּשׁוּבָה וָנָחַת. - -
הֲתִרְאוּ בַּשְּׁמָמָה
הָרִים יֻכּוּ בְּקִיעִים וְּלבָבוֹת רְסִיִסים?
בְּהַדְרַת-צִבְאוֹתָיו צוֹעֵד כִּלָּיוֹן,
צוֹעֵד עִם הָאָרוֹן הַנִּשָּׂא –
בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן.
 
אָרוֹן נִשָּׂא כְּעָנָן,
כְּעָנָן חֲגוּר-קֶשֶׁת, רְוֵה זְרִיחָה וּשְׁקִיעָה,
זוֹרֵעַ בַּמֶּרְחָקִים כִּתְרֵי-כְהוּנָה וּמַלְכוּת.
גַּלֵּי-יָם, לְאַט, פֶּן תִּגְעוּ בִּמְנוּחַת-הַתִּפְאֶרֶת .
רוּחַ-יָם, לְאַט, אַל תִּתְגָּר בְּרוּחַ קָדִים
עַז וְנִחָר מִן הַמִּדְבָּר.
כְּבוֹשׁ, כַּרְמֶל, תְּרוּעַת-שִׁקְמוֹתֶיךָ וּגְבוּרוֹת-נְשָׁרֶיךָ
בְּנַפְתּוּלֵי-הַחֲגָוִים.
הַשְּׁפֵּל, יַרְדֵּן, קוֹל קִצְפְּךָ הַסּוֹעֵר.
אַרְצִי, אַכְזְרִיַּת-יֹפִי, אַל תַּפִּילִי בְּדֹלַח-דִּמְעֵךְ
פֶּן תִּקְרְעִי מַסֶּכֶת-חֲלוֹמֵךְ הָעֲנֻגָּה –
וּפָרַשְׂתְּ כַּפּוֹת-תָּמָר, כִּידֵי כֹהֲנִים בְּדוּכָנָם - -
בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן.
 
אָז אָשִׁיר שִׁיר לַמָּוֶת, תְּהִלִּים לַמָּוֶת הֶעָנֹג:
"קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, הַמָּוֶת הֶעָנֹג!
אֲשֶׁר יַעֲרֹף כַּטַּל,
יָבֹא כְּאָבִיב עָנֹג, רַעֲנָן לָנֶצַח,
וּבִנְשִׁיקַת-תְּכֵלֶת
וּבְאַהֲבַת-חֶסֶד, מִלִּפְנֵי הֱיוֹת שָׁמַיִם וָשֶׁמֶש,
יֶאֱסֹף אָדָם וְעוֹלָם.
אָשִׁירָה אֲהַלְלָה:
גָּדַלְתָּ, נֶצַח, כִּי בָּאוּ לִמְנוּחוֹתֶיךָ
עֲנָקִים יִשְׁרֵי-קוֹמָה – יָפִים וְעַזִּים מִהְיוֹתָם
בִּימֵי-חֶלְדָּם – חוֹלְשִׁים עַל יוֹבְלוֹת וְדוֹרוֹת,
מְחַמְמִים כִּשְׁמָשׁוֹת דִּמְיוֹנוֹת וַהֲזָיוֹת...
תָּעֹז רִנַּת-כּוֹכָבֶיךָ גַּלְגִּלֶּיךָ יִזַּכּוּ,
יוֹרִיק הַדֶּשֶׁא, הַמַּעְיָנוֹת יִטְהֲרוּ שִׁבְעָתַיִם - - -
גָּדַלְתָּ, נֶצַח, כִּי בָּאוּ לִמְנוּחוֹתֶיךָ
עֲנָקִים יִשְׁרֵי-קוֹמָה...
הַמָּוֶת הֶעָנֹג!..."
 
אֵיךְ אֶנְצֹר זִכְרְךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתִּי מְאֹד?
דִּמְמַת-תּוּגָה כְשִׁבֹּלֶת לְבָנָה תִּשְׁטְפֵנִי,
בָּדָד אָחֳזָה:
 
"כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם, בְּאוּרֵיהֶם וְתֻמֵּיהֶם.
מְלָכִים גִּבּוֹרֵי-מִלְחָמָה הַבּוֹכִים כִּילָדִים בַּלֵּילוֹת
בְּהֶגְיוֹן-כִּנּוֹר, כִּנּוֹר רַךְ-מֵיתָרִים.
נְבִיאִים אֲשֶׁר הָשְׁלְכוּ מִשָּׁמַיִם
וּכְאֵב-אֱלֹהִים, וְשַׁאֲגַת-אֱלֹהִים בְּלִבָּם.
אֶחֱזֶה בָּדָד:
דַּהֲרוֹת-סוּפָה בְּסַהַר-הַמִדְבָּר הַחוֹלֵם.
עַל קָדְקֹד צוּר, עַז-נֶפֶשׁ וְנֶאְדָּר, אֲרִי יִנָּשֵׂא,
יַחֲרִיד בְּשַׁאֲגָתוֹ שָׁרְשֵׁי-מִדְבָּר, מְקוֹר-זְהָבוֹ וְסוֹד-דְּמְמָתוֹ,
יִשְׁאַג, מַר וְשׁוֹמֵם יִשְׁאַג,
וּמָלֵא הַמִּדְבָּר שַׁאֲגָתוֹ,
וְנָדַם הָאֲרִי וְגָוַע בְּבִעוּתֵי-שַׁאֲגָתוֹ..."
 
כֹּה אֶנְצֹר זִכְרְךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתִּי מְאֹד.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.