שירה (אברהם סולודר)/בין החרמון והלבנון

בֵּין הַחֶרְמוֹן וְהַלְבָנוֹן / אברהם סולודר

בֵּין הַחֶרְמוֹן וְהַלְבָנוֹן,
עַל גִּבְעָה כְּלִילַת זֵר אֳרָנִים שְׁלֵוִים,
שָׁכַבְתִּי שְׁכוּר-חֲלוֹמוֹת.
זָרְחו בַּדּוּמִיָּה גַּלֵּי הַלִּיטַנִּיס,
עִם תְּכֵלֶת-בְּדָלְחָם הָעֲמקָּה
עִם פִּזְמוֹנָם, קַל וְסוֹאֵן, הָרוֹעֵף
עַל הַרְרֵי הַחוֹף הַחוֹלְמִים בָּעַרְפַּלִים,
זְרוּעֵי שִׂיחִים-פְּנִינִים וּכְפָרִים צְלוּלֵי-חֵן.
יֵשׁ נִדְמֶה לִי:
"בְּקִמְטֵי-הַחֲגָוִים הַנֶּחְפָּזִים?
גּוֹלְשִׁים גַּמָּדִים צַחִים
שׁוֹקְעִים כִּנְטָפִים אֲדֻמִּים לַתְּהוֹם".
יֵשׁ נִדְמֶה לִי:
"...אֵין גּוּף וּמֻצָּק. יַם-הַיְּצִירָה נוֹזֵל,
כֹּחוֹת-צְבָעִים וּרְגָשׁוֹת אַט יִנְהָרוּ;
בַּחֲלַל הַתֹּהוּ שְׁפוּכָה הַתִּפְאֶרֶת,
זִיו הַבִּטָּחוֹן לָהּ וּדְרוֹר עוֹלָמִים.
גַּם אֲנִי נֶעְלָם אִתָּם אֶנָּשֵׂאָה".
אֶל שִׂיאֵיכֶם קָחוּנִי, הַחֶרְמוֹן וְהַלְּבָנוֹן!
בְּחַיֵּי-שֶׁפֶל יָרִיד מַר מַזָּלִי...
נֵר-קֶסֶם דָּלַק בִּי, זִיק-שַׁדַּי,
בְּקֶרֶב נַפְשִׁי מְיַחֵל-מַאֲמִין דָּלָק – –
דֹּעֲכָה שַׁלְהַבְתּוֹ
וַעֲשָׁנוֹ יָנוּד לִי בְּאֶבְלִי...
אֶל רֹאשׁ פִּסְגַּתְכֶם – שָׁם אֶבְנֶה לִי הֵיכָלִי
בַּשֶּׁלֶג וּבֶעָבִים,
וְהָיוּ שׁוֹמְרֵי-רֵעֵי הַדֹּב וְהַנֶּשֶׁר.
לְעַרְבוֹת-זִיו אֶשְׁלַח עֶדְרֵי דִמְיוֹנוֹתַי,
שֶׁמֶשׁ צָעִיר יִרְעַם.
הַלְּבָנָה בְּמִלּוּאָהּ תַּזְהִיר מֶרְחַקֵּי –
וְזָרְחָה אַהֲבָתִי הַשּׁוֹטְפָה וַעֲתֶרֶת אֲבִיבִי.
בַּלֵּילוֹת הַחַמִּים אַרְכִּין רֹאשִׁי, אַקְשִׁיב
בִּגְדֹל עֻבָּרֵי-נִצָּנִים בָּעֲמָקִים,
בִּרְעֹד הַזֹּהַר בַּיְּאוֹרוֹת הָעֲגוּמִים,
בִּסְאוֹן עֲלוּמֵי זָמִיר לִמְחוֹל גַּחֲלִילִיּוֹת.
וּבְשִמְמוֹן-סְתָו –
הוֹזָה עֲזּובָה וְחוֹלֵם הַהֶבֶל
בָּאָרֶץ הַדּוֹמְמָה כְּחוֹטְאָה עַל עֲבָרָה –
עִם סוּפַת גֶּשֶׁם אֵדָא,
אֶזְרֶה בֶּהָדָר רְסִיסִים –
כַּנְפֵי חֲלוֹמוֹת וַהֲמוּלָה בְּהִירָה.