שירה (אברהם סולודר)/אגדת החרמון

אַגָּדַת הַחֶרְמוֹן / אברהם סולודר

עָנָן בְּעָנָן, אֵש לְבָנָה תּוֹךְ כֵּהָה
הַחֶרְמוֹן מְצַחֵק.
כִּנְחָשִׁים מִסָּבִיב לוֹ רוֹבְצִים עַרְפַּלִים
וְעֵינֵיהֶם לַשַּׁחַק.
 
רֹאשׁ תָּלוּל – אַבְקַת שֶלֶג צְבוּרָה, טוֹבַעַת
בְעֶדְנַת שַׁעֲשׁוּעִים
בְּמוֹרַד הַלֹבֶן מַשְׁחִירִים הַכֵּפִים
הַנִרְאִים כִּפְצוּעִים.
 
לִבִּי לְשַלְגֵי הַחֶרְמוֹן וְכֵפָיו,
לַנּוֹי וְלַשְׁמָמָה.
בְּלֵיל זִיו שָׁמַעְתִּי זוֹ הָאַגָּדָה,
בְּלֵיל זִיו וּדְמָמָה:
 
שַׂר הַקֶּרַח נָתַן צַו
 נָתַן צַו:
"מִקְּצוֹת אֶרֶץ, רוּחוֹת, פַּחְנָה
הִוָּעֵדְנָה חִישׁ וְשֶׂאנָה
גְּבוּרוֹתֵיכֶם לִי שֶׁכָּלוּ
לֹא לַשָּוְא
לֹא לַשָּוְא".
 
בָּאוּ נִקְבְּצוּ הָרוּחוֹת
לְשַׂר הַקֶּרַח.
סִפְּרוּ: "כְּּפוֹר וּמִקְשֶׁה דְּמָמָה
כָּל הַנְּהָרוֹת, כָּל הַלְּבָבוֹת,
כָּל הַיְּעָרִים, שְׂדֵמוֹת רְחָבוֹת
כֹּל שֶהָמָה
כֹּל שֶפָּרַח".
 
אוּלָם אֶרֶץ אַחַת יֶשְׁנָה
אֶרֶץ פְּלָאִים:
כְּבוֹד הַקֶּרַח בָּה לֹא יִמְלֹךְ
לֹבֶן הַשֶּׁלֶג עוֹד לֹא כִּסָּה
 
בְּרַק דִּשְׁאָה וִירַק נִסָּה.
צְחוֹק וּצְבָעִים בָּה נִשָּׂאִים.
יֵצֵא שַׂר הַקֶּרַח, יֵרֵד
אֶל הָהָר,
לִשְׁפּוֹךְ דְּמָמָה וְקֹר בָּאָרֶץ.
יַשְׁקִיף: עֲמָקִים עֲצִיצֵי פְּרָחִים.
פַּרְדְּסֵי זָהָב, פְּלָגִים, דְּרָכִים
יַמִּים נָמִים וְשַׂדְמוֹת בָּר.
 
נִדְהַם לְפֶתַע שַׂר הַקֶּרַח
צוֹפֶה דֹּם:
יְלָדִים יְחֵפִים, צִפֳּרֵי דְרוֹר.
נַעֲרָה נוֹשְׂאָה כַּד לַיְּאוֹר
וְעֵינֶיהָ – כּוֹכְבֵי אוֹר,
מַעְינֵי שֶׁקֶט,
גַּלֵּי תֹּם.
 
נִכְלָם יַעֲמֹד מוּל הַיִּפְעָה
הַנִּתָּכָה.
אַחַר – חוֹטֵא יִשָּׂא נֶהִי
עַל זְדוֹן נַפְשׁוֹ, עַל רִשְׁעָתוֹ,
עַל שֶׁאָמַר כַּלּוֹת חֲמָתוֹ
בּנְוֵה הַשֶׁמֶשׁ
נוֹף הַבְּרָכָה.
 
לַיְלָה תָּמִים יֵהוֹם, יִנְאַק.
עִם דִּמְדּוּמִים
יִשְׁקֹט, יִצְלֹל בְּתוֹךְ עַצְמוֹ. –
וְלִקְרַאת שֶׁמֶשׁ יִשְׁלְחוּ זֹהַר
תִּלֵּי שֶׁלֶג כְּנֵרוֹת טֹהַר,
מְפִיצֵי נְהָרָה
וְחֵן עֲלוּמִים.