שיטה מקובצת על הש"ס/בבא קמא/פרק ז/דף סה

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף סה עמוד א עריכה

גופא אמר רב קרן כעין וכו'. מסקינן דרב איירי לענין יוקרא וזולא: וא"ת מאי קא משמע לן רב וכו' ככתוב בתוספות. וי"ל דלא נקט רב קרן אלא משום דבעי למימר כפל ארבעה וחמשה והכי קאמר רב קרן ודאי כעין שגנב כדתנן במתניתין לקמן אבל כפל ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין. והא דקאמר מאי טעמא דרב אחייה לקרן וכו' לא בא ליתן טעם לתשלום הקרן דאם כן אמתניתין דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה היה לו לפרש טעם זה אלא הכי קאמר מאי טעמא דרב אכפל ארבעה וחמשה דהיינו עיקר חידושיה דרב וקאמר גנבה וחיים כתיב דוקא אגנבה כתיב חיים ובעינן כעין שגנב אבל כפל ארבעה וחמשה דהיינו עיקר חידושיה דרב וקאמר גנבה וחיים כתיב דוקא אגנב כתיב חיים ובעינן כעין שגנב אבל כפל ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין. הרא"ש ז"ל.

וכן פירש הרשב"א ז"ל וכתב לא גרס קרן כעין שגנב מאי טעמא דרב דלאו קרן קמיבעיא לן. ומיהו יש ספרים דגרסי קרן כעין שגנב מאי טעמא דרב ואפילו לפי אותה גירסא נראה דהכי נמי פירושו לומר קרן לבד כעין שגנב מנא לן. ע"כ.

וכן פירש ה"ר ישעיה ז"ל וז"ל רב תשלומי ארבעה וחמשה אתא לאשמועינן והכי מייתי לה מקרא מדסמך חיים לגנבה לומר דוקא גנבה מחייב כעין שגנב אבל תשלומי כפל לא אבל קרן ממתניתין דכל הגזלנין שמעינן בכל ענין. והא דמסיק תלמודא לקמן בפרק הגוזל גבי מתניתא דכל הגזלינן כל לאיתויי מאי לאיתויי הא דרבי אלעזר גנב טלה ונעשה איל וכו' הוא הדין דהוה מצי למימר לאיתויי דמעיקרא שויא ארבעה ולבסוף שויא זוזא אלא משום דפשטיה דמתניתא לענין שינוי איירי דקתני בבבא דלקמן גזל עצים ועשאן כלים וכו'.

ויש מקשים דאמרינן לקמן בפרק הגוזל גזל שלש אגודות בשלש פרוטות וכו' ככתוב בתוספות. יש לומר דלא דמי למתניתין כי אזלת בתר השתא ממונא גזל מיניה משום הכי משלם כשעת הגזלה אבל ההיא דשלש אגודות דהשתא לאו ממונו קא גזל ליה דהא לא שויא פרוטה אימא לא לשלם משום הכי מייתי ההיא דחמץ ועבר עליו הפסח דכי אזלת בתר השתא לא שוי שוה פרוטה ואפילו הכי כי ליתיה בעיניה משלם. ע"כ.

וזה לשון הרא"ש ז"ל לקמן בפרק הגוזל קמא לא מצי לאיתויי ממתניתין דכל הגזלנין דאי ממתניתין הוה אמינא דוקא שנשתנית הגזלה אבל היכא שהגזלה בעין והוזלה ויכול לפטור עצמו בהרי שלך לפניך אף על פי שאינה שוה פרוטה הוה אמינא שבלא השבה יביא קרבנו כיון שיכול לפטור עצמו על ידה אף על פי שאין בה שוה פרוטה. ע"כ.

אחייה לקרן כעין שגנב: משום דכתיב גנבה וחיים מיותרים בפסוק ודרשינן חיים בגנבה כלומר אחייה לקרן כעין שגנב אבל כפל לא מיקרי גנבה שהרי לא גנבו משום הכי כפל וארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין. ה"ר יהונתן ז"ל.

ובשיטה כתוב וזה לשונה דכתיב גנבה וחיים אחייה לקרן וכו'. קצת קשה דאי מגנבה וחיים קא מייתית לה אפילו כפל ארבעה וחמשה נמי נימא כעין שגנב דהיכן הוזכר קרן דנקט. ויש לומר דלא מיקרי גנבה אלא קרן בלחוד שהקרן הוא הנגנב אבל כפל ארבעה וחמשה אין משתלמין כעין שגנב שהרי אין חיובן חל מיד שאם היה מודה הוה מפטר ומשום הכי קאמר כשעת העמדה בדין. ע"כ.

הא דתניא שמנה והכחישה משלם תשלומי כפל לחודיה גרסינן ובכחישה דלא הדרא דקנייה בשנוי והוי ליה כמאן דקטלה פלגא. הראב"ד ז"ל.

אנא מפטימנא ואת שקלת: משמע דוקא כשפטמה אבל נתפטמו ממילא הוי כשעת העמדה בדין. ולא הוה מצי לאוקמי מילתיה דרב כשהשמינה מאליה דאם כן אפילו קרן הוי כשעת העמדה בדין כדאמרינן לקמן מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה תברה או שתייה משלם ארבעה לכך אוקמה ביוקרא וזולא. ומיהו לפי מסקנא דשמעתין אין חילוק בין פטמה לשנתפטמה וכו' ככתוב בתוספות. הרא"ש ז"ל.

מה לי קטלח כולה מה לי קטלה פלגא: פירש הקונטרס דהכחשה התחלה דטביחה היא. וקשה לר"י דלא שייכא הכחשה לטביחה וכו'. לכן נראה למ"ר מה לי קטלה כולה וכו' כלומר כי היכי דבקטלה לא משלם לפי דמים דהשתא לפי שנשתנית משעת הגנבה כמו כן בקטלה פלגא דהיינו בהכחשה לא משלם כדהשתא דכיון שנשתנית גוף הגנבה דמשעת הגנבה בעי לשלומי כעין שגנב ולא כדהשתא כיון דבענין שהיא השתא לא גנבה ממנו.

ואף על גב דמחייב ארבעה וחמשה אטביחה גם לאחר שינוי זה דלא חשיב שינוי זה לקנותה לומר שלו הוא טובח וכו' ואכתי שם הראשון עליה גם לאחר הכחשה שקורין אותה פרה כבתחילה ושינוי גמור נמי לא הוי מכל מקום לענין שלומי לא משלם כי השתא כיון דאיכא שינוי כלל בגוף הגנבה. וכהאי גוונא אמרינן לקמן גבי טלה ונעשה איל דקאמר היינו טעמא דלא משלם כי השתא משום דאמר ליה תורא גנבי מינך דיכרא גנבי מינך בתמיה אף על גב דבעי למימר דלא חשיב ליה שינוי לקנותם להפטר אטביחה ואמכירה הכא נמי שייך למימר כחושה גנבי מינך כי קאמר רב ביוקרא וזולא.

תימה אמאי לא קאמר ליה כי קאמר בכחושה ממילא דלא שייך למימר מה לי קטלה כולה וכו' או בנתפטמה ממילא דלא שייך למימר אנא מפטימנא ואת שקלת. וי"ל דלמאי דפרישנא ניחא דהיכא דאיכא שינוי הגוף לא משלם כי השתא ואפילו נשתנה ממילא נמי שלא על ידי גנב דשייך למימר וכי שמנה גנבי מינך כחושה גנבי מינך אבל ביוקרא וזולא לא שייך למימר הכי כיון שלא נשתנה הגוף. והא דקאמר מה לי קטלה כולה וכו' לאו דוקא משום כעין שגנב דהוא הדין נמי בשינוי הגוף דממילא כגון כחשה ממילא דהתם נמי שייך למימר מה לי מתה כולה מה לי מתה פלגא. וברייתא נמי דנקט והשמינה והכחישה לאו דוקא הוא הדין ממילא. ושמא לרבותא נקט הכי לאשמועינן דלא חשיב שינוי לקנות אף על גב דבידים הוא. תלמידי הר"פ ז"ל.

וריב"א ז"ל אומר דבתוספתא משמע דבכפל בשמנה והכחישה משלם כעין שגנב ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין ולא פריך הכא לרב אלא מתשלומי כפל והשתא משני שפיר דאף כחשה ממילא משלם כפל והכחשה תחילת מיתה היא ואומר לפי ספרים דגרסי הכא תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב אין נראה פירוש ריב"א ז"ל. ה"ר ישעיה ז"ל.

ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו היתה שוה בשעת הגנבה ארבעה ובשעת טביחה ומכירה דינר בזו אמרו אחייה לקרן כעין שגנב ומשלם קרן כשעת הגנבה ותשלומי כפל ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין. והוא הדין בכחשה מאליה כמו שביארנו שהשומן או הכחש הבא מאליו הרי הוא כיוקרא וזולא וזה שלא העמידוה בכחש או שומן הבא מאליו מפני שאינו מצוי בבהמה שתכחיש או תשמין בלא סיבה. ויש חולקין לומר שהשמינה והכחישה לאו דוקא והוא לנפטמה או כחשה מאליה. וכן הא דאמר אנא מפטמנא לאו דוקא דאף בנפטמה מאליה כן לא נאמרה זו של רב אלא ביוקרא וזולא. ואין נראה לי אף על פי שגדולי עולם כתבוה. ע"כ.

דף סה עמוד ב עריכה

אלא כי אמר רב דמעיקרא שויא ארבעה ולבסוף שויא זוזא קרן כעין שגנב דמשעת גנבה איחייב לקרן תשלומי כפל כשעת העמדה בדין דבי דינא הוא דמחייבי ליה. וחומשו עולה לו בכפלו כלומר אם יגיע חומשו לשיעור כפלו יעלה לו במקום כפלו ולא ישלם לו כפל אבל אם לא יגיע משלם מותר הכפל והיכי דמי שמשלים החומש לשיעור הכפל על כרחך דמעיקרא שויא ארבעה והחומש הולך אחר הקרן והוא זוזא והשתא שויא זוזא והכפל זוזא שמע מינה הכפל כשעת העמדה בדין ואם לא יגיע החומש לשיעור הכפל כגון דמעיקרא שויא תרי זוזי והחומש פלגא דזוזא ולבסוף שויא זוזא והכפל זוזא ישלם חצי זוז לתשלומי כפל גם אם יהיה החומש יותר מהכפל יתן החומש כגון דמעיקרא שויא תמניא והחומש תרין זוזי ולבסוף שויא זוזא והכפל חד זוזא יתן החומש וכן אם הכפל מרובה יתן הכפל כי מי שנתחייב שתי ממונות יתן המרובה ויפטר מן המועט אבל איך יתן המועט ויפטר מן המרובה. כן צריך לומר לדעת רבי יעקב. הראב"ד ז"ל.

ולדעת רש"י ז"ל אינו נפטר מן החומש אלא אם כן הכפל והחומש שוין ואפילו אם יאמר לו הילך החומש ואשלם עליו כדי הכפל אינו נראה שמפני החומש נתן לו. הרא"ש ז"ל.

כפילא ארבעה וחומשא זוזא: ואם תאמר ומה בכך. ופירש הקונטרס דחומש כפרה הוא ואם כן כשהכפל יותר על החומש לית ליה כפרה על חיוב החומש כיון שאין החומש ניכר אלא מובלע הוא בתוך הכפל. וריב"א אומר דלישנא דברייתא קדייק דמשמע שהם שוין דהחומש עולה לו ככל הכפל. ועוד יש לומר דעל כרחך צריך לומר דחומשו עולה לו בכפלו היינו כשהם שוין דאי בכל ענין קאמר גם כשהכפל יתר על החומש אם כן רבי יעקב היינו חכמים דאמרי ממון שאינו משתלם בראש אינו מוסיף חומש. תלמידי הר"פ ז"ל.

וזה לשון הר"ר ישעיה ז"ל כפילא ארבעה וחומשא זוזא. פירש רש"י ז"ל ואין החומש ניכר שהוא מובלע בתוך הכפל וחומשו עולה לו משמע מתכפר בו שהוא ניכר בתוך הכפל. וריב"א פירש דחומשו עולה לו בכפלו משמע שהחומש והכפל שוין דמאי שנא. ע"כ.

וכתב הר"א מגרמישא ז"ל וזה לשונו כפילא ארבעה וחומשא זוזא. למאי דהתוספות לא בעי למימר כרש"י אם כן במאי פליגי רבנן ורבי יעקב. ושמא לרבי יעקב צריך לפרש אני נותן לך בתורת חומש כמו כן. ע"כ.

אלמא קרן כעין שגנב: תימה אמאי לא דחי כגון דמעיקרא שויא זוזא והשתא שויא ארבעה וכו' ככתוב בתוספות. וי"ל דאין לומר כן דמהיכא תיתי שיהא קרן כשעת העמדה בדין והכפל וארבעה וחמשה כעין שגנב והלא אין לנו לחלק בין קרן לכפל אלא מכח המקרא ומהי קרא תיפוק לן הא דאדרבה רב הוא דאפיק למילתיה מקרא דאחייה לקרן כעין שגנב ולא לכפל וארבעה וחמשה. הר"ר ישעיה ז"ל.

כתב הר"א מגרמישא ז"ל וז"ל אלמא קרן כעין שגנב. כתוב בתוספות כדאמרינן דתברה או שתייה וכו'. הקשה מהרא"ל הא לא איירי בטבחו. ויש לומר דהתוספות רצו לומר טעמא דתברה או שתייה דהתם הוי טעמא דברשות בעלים הוכר והכא איירי שהוא בעין אם כן מחזיר כדהשתא. ע"כ.

והקשו בשיטה דאמאי לא דחי בגמרא מאי חומשו עולה לו בכפלו דקאמר בכלל כפלו ולעולם אין מחייב רבי יעקב אלא כשהחומש יותר מהכפל אבל כשהכפל יותר מהחומש אימא לך דעולה לו בכפלו ופטור מהחומש ומינה לא מסייעיה לרב. ותירצו דאין הכי נמי אלא דלפי סברתו רוצה לדחותו. אי נמי אין סברא לומר שהחומש עולה לו בכלל כפלו כלל דהא מכל מקום אין נקרא חומש אלא כפל ואין נראה שמשלם חומש כלל ואין מתכפר לו בכך וכמו שנראה זה מלשון רש"י ז"ל הילכך ודאי לא מיירי רבי יעקב לפי סברתו דמחייב חומש במקום כפל אלא כשהכפל והחומש שוין דאז נימא שהחומש הוא משלם ועולה לו בכך. ע"כ.

כגון שנשבע וחזר ונשבע וכו': כלומר שכפר והודה בבית דין זה וחזר וכפר בבית דין אחר ונשבע וכן ארבע פעמים שאם בבית דין אחד כיון שהוחזק ליכפור ולישבע לשקר שתי פעמים אף על פי שלא הוחזק כפרן בעדים האיך מוסרין לו שבועה והלא ראינו שלאחר שהודה ונראה שעשה תשובה חזר לקלקולו שניה ושלישית וקרוב בעיני לומר שהוחזק כפרן לאותו ממון ומחייבין אותו ליתן אלא שכפר ונשבע בבית דין אחר. הרשב"א ז"ל.

וזה לשון הרב המאירי ז"ל זה שכתבנו בנשבע ארבע פעמים פירושו בבתי דינים מיוחדים שאם בבית דין אחד כיון שהוחזק להם כפרן האיך מקבלים שבועתם פעם אחרת ואם בנשבע והודה ולענין חומש אתה בא לומר כן מאחר שלא הוחזק כפרן בעדים מכל מקום האיך מותרין הואיל וראינוהו מתקלקל אחר תשובתו אלא בבתי דינין אחרים. ער כאן.

והתורה אמרה וחמישיתו וכו'. התורה רבתה וכו': וקשה דהא חמישיתו איצטריך להוסיף חומש על חומש דגרסינן בפרק הזהב אמר רבא גבי גזל כתיב וכו'. ואפשר לומר דמינה שמעת לה נמי באם כשנתן את הקרן ונשבע על החומש חייב כשחזר וכפר ונשבע בין על הקרן בין על החומש לא כל שכן ואי אפשר דהשתא נמי דקאמר הכא בשנשבע וחזר ונשבע על החומש ועל חומש החומש קאמר דהא ארבע פעמים קאמר ואם על החומשים נשבע לא יעלו בין כולם בארבע פעמים לשיעור הכפל שהוא ארבעה זוזין ועד דקאמר לקרן אחת ואין זה חמישיות הרבה. הרשב"א ז"ל.

נעשה שינוי בידו וקנאו: ופירוש ופטור מארבעה וחמשה אבל כפל וקרן משלם קרן כדהשתא כך פירש בקונטרס. ומה שפירש שמשלם קרן כדהשתא זהו משום דכיון דטבחה הוי כשתיה או תברה. ולא נהירא דטעמא דשתיה או תברה הוי כדפירש בהמפקיד דכיון דאם איתא הדרא למרה בעינא האי שעתא דקא שתיה לה קא גזל לה אבל הכא אי נמי איתא לא הדרה למרה אלא מצי לסלוקיה בדמי משום דנעשה שינוי וקנאו ואם כן ליכא לחיוביה כי אם מההיא שעתא דגזיל לה דהיא שעת גנבה. לכך נראה דלא משלם הקרן אלא בשעה שגנב ולא כי השתא. כן פירש ה"ר ידידיה. תלמידי הר"פ ז"ל.

וזה לשון ה"ר יהונתן ז"ל נעשה שינוי בידו וקנאו בשינוי להאי מילתא דאם טבח ומכר שלו הוא טובח וכו'. אבל קרן וכפל משלם קרן כי השתא ואם נתייקר או כדמעיקרא אם הוזל אבל כפל לעולם כדהשתא דהיינו בשעת העמדה בדין בין שהוקר בין שהוזל לפי שהכפל אינו מתחייב אלא בשעת העמדה בדין דהא יכול להודות ומפטר בהודאתו. ע"כ.

ואי אמרת שינוי קונה אמאי משלם וכו': תימה היכי מצי למימר רבי חנינא דשינוי לא קני הא בהדיא אמרי (ב"ה) ב"ח קונה. וי"ל דרבי חנינא לא חשיב ליה שינוי טלה ונעשה איל כיון דממילא הוא אבל שינוי בעלמא מודה דקני ליה כדלקמן והכי קאמר ואי אמרת דשינוי כהאי גוונא קני משום דאמר ליה תורא גנבי מינך וכו' אמר ליה רחמנא ליצלן מהאי דעתא דסבירא ליה לרבי אלעאי אף על גב שנשתנה מכעין שגנב בעי לשלומי כי השתא כיון דשינוי לא קני.

וא"ת והא קתני בהדיא ברייתא דלעיל דשמנה והכחישה משלם כעין שגנב ולא כי השתא ואף על גב דלא קני ליה מדמשלם ארבעה וחמשה וטעמא הוי משום דנשתנית גוף הגנבה כדפרישינן לעיל. ויש לומר דשמא ההיא דלעיל חשיב ליה שינוי טפי גבי הך סברא דמיבעי ליה לשלומי כעין שגנב מהאי שינוי דהכא לפי דברי המקשה דלא הוה חשיב ליה שינוי לקנותו. שיטה. ע"כ לשון תלמידי הר"פ ז"ל.

אמר ליה רחמנא ליצלן וכו': כלומר הא משבשתא היא דמאי אמרת תורא גנבי מינך לאו טעמא הוא מכל מקום קשיא וכו' לרבי אלעאי דאי הוי שינוי אמאי משלם ארבעה וחמשה ואין לנו לשבש ברייתא מסברא ועל כרחך הא דרבי חנינא דאמר וכו' טעמא וכו' וקשיא לרבי אלעאי. הא מני בית שמאי וכו'. מיהו כדמעיקרא משלם משום דאמר ליה תורא גנבי מינך וכו'. הראב"ד ז"ל.

מכל מקום קשיא וכו': כלומר לרבי אלעאי קשה ומה קא מקשה מינה לרבי אלעאי דהא לדידיה משבשתא היא וכדאמר ליה לרבי חנינא אלא מאי לא קני אי הכי לישלם כי השתא כלומר דמשבשתא היא. ונראה לי דאנן דקיימא לן כרבי אלעאי מדקתני כל הגזלנין וכו' הוא דאמרינן הכי כלומר אנן דקיימא לן כרבי אלעאי קשה ברייתא דלא משבשינן לה. הרשב"א ז"ל.

הא מני בית שמאי היא דאמר שינוי במקומו עומד: וא"ת אכתי תיקשי לרבי אלעאי מאי קושיא דכיון דלא קני ליה לישלם כי השתא דהא לא סבר רבי אלעאי הך סברא דתורא גנבי מינך דיכרי גנבי מינך כדאיתא לעיל דאמר ליה רחמנא ליצלן מהאי דעתא. וי"ל דדוקא לעיל לא הוי סברי האי סברא לפי דברי המקשה שהיה אומר ואפילו למאן דאמר שינוי קונה לא חשיב האי שינוי כדפירשתי לעיל ולכך הוה סבירא ליה לרבי אלעאי דכיון דלא חשיבת ליה שינוי כלל אם כן לישלם כי השתא דלא שייך למימר תורא גנבי מינך אבל השתא דשפיר חשיב שינוי גמור אלא דאתיא כבית שמאי דאמרי שינוי במקומו עומד דלא קני ליה שום שינוי בעולם הילכך שייך למימר תורא גנבי מינך. תלמידי הר"פ ז"ל.

הקשה בשיטה מאי קאמר הא מני בית שמאי היא דילמא ע"כ לא פליגי בית שמאי ובית הלל אלא בשינוי דבידים כגון חטים ועשאן סולת זתים ועשאן שמן וכו'. דוקא אבל שינוי דממילא כגון טלה ונעשה איל וכו' שמא אף בית הלל מודים דשינוי במקומו עומד ולא קני. ותירצו דשמא לרבא נמי סבירא ליה דאין לחלק אלא כל שינוי קונה בין בידים בין ממילא. ע"כ.

הן ולא שינוייהן: ודוקא כשאינו חוזר דבחוזר ממאיס אף על גב דקני. אי נמי נקט אינו חוזר משום רבותא דבית שמאי. ע"כ מהר"א ז"ל מגרמישא.