שיטה מקובצת על הש"ס/בבא מציעא/פרק ד/דף ס

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף ס עמוד א עריכה

אין מערבין של אמש בשל יום: פירש רש"י דאמש ויום לאו דוקא אלא שלא יערב מחבית זו לחבית זו ונקט אורחא דמילתא. והנכון דאפילו באותה חבית אין לו לערב שמרים של אמש בשל יום שמקלקלות אותן וכן פירשו בתוספות. הריטב"א.

וזה לשון הריצב"ש: אמר רב יהודה הכי קתני וכו'. פירש רש"י דשל אמש בשל יום לאו דוקא וכו'. ובתוספות מצאתי שאפילו שמרים של אותו יין עצמו לא יתנם כי אם ביום עצמו אבל למחר לא יערבם והטעם לפי שהשמרים כיון שעמדו מיום ליום בלא יין כשחוזר ומערבן ביין מקלקלין אותו וכן היא שנויה שם אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותנין לו שמריו כיצד היה שופה יין לחמריו נותנין לו שמרי אותו יין אבל לא שמרי יין אחר אף כשאמרו נותן לו שמריו נותן של היום היום ושל למחר למחר אבל לא של היום למחר ולא של מחר להבא. עד כאן.

למחצה לשליש ולרביע: פירוש אם נהגו ובין הגתות שנו שכן היה המנהג ואם לא ערב בין הגתות שוב אינו יכול לערב מפני שמפסידין אותו לאחר זמן מועט והוא מוכרו עתה עד שלא יבא ההפסד והחנוני משהא אותו והוא נפסד בידו.

דף ס עמוד ב עריכה

תומי לסרבלא: תומי כמו תאומי והוא ששוזרין אותם השללים היוצאים בסוף הבגד ומחברים אותם שנים שנים או שלש שלש כדי שלא תסתר האריגה. לכסכוסי קרמי. ידוע הוא ואלו וכיוצא בהם מותרין מפני שהן שבח לבגד כנגד היפוי. ודוקא בחדתי אבל בעתיקי אין השבח כנגד היפוי והוא מעלה אותו בדמים יותר מכדי שבחו שהוא מוכרו בתורת חדש. הראב"ד.

אמר ליה זבנן: שכירות היתה לשנה או לשתים אבל מכר בעבד עברי לא לפי שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. מכירה לשנה הויא מכירה כמו מכירה לשש שהיא מכירה. הראב"ד. ואינו מחוור בעיני דאם כן מאי קאמר ליה רבא ויהיו עניים בני ביתך אין לך עני גדול מזה שהוצרך למכור עצמו ורש"י פירש דכנעני היה. גם זה אינו מחוור בעיני דכנעני זה אם לא נשתחרר היאך יכול למכור את עצמו דאדון הוא. ואם נשתחרר הרי זה כישראל גמור. ושמא בעבד כנעני שהפקירו רבו דעדיין צריך גט שחרור. ומסתברא דערל ממש הוה ומכירה ממש הואי. הרשב"א ז"ל.

סליק פרק רביעי הזהב