שיחת ביאור:בת כהן שזנתה

תשובות לקושיות:

עריכה

"1. מדוע לא כתוב בפירוש שהנערה מאורסה. התורה מנסה לחסוך במילה אחת או שתיים תוך כדי הבאת פסוק שעלול להתפרש באופן מוטעה?"

השורש ביאור:זנה, בחלק גדול מהפסוקים, מציין ניאוף, ולכן אין צורך לכתוב בפירוש שהיא מאורשה.

"2. מדוע התורה תולה את הריגתה בכך שהיא בת כהן, שהרי גם בת ישראל דינה מיתה באותו מצב."

בת ישראל דינה מוות בסקילה, ובת כהן דינה מוות בשריפה, שהיא חמורה יותר.

"3. מדוע כתוב שהיא תחל ומחללת מלשון חולין, מדובר במצב חמור יותר של טומאה וניאוף?"

כנ"ל - החילול בא להסביר מדו--Erel Segal 10:53, 6 באוגוסט 2007 (UTC)ע היא נענשת דווקא בשריפה, שהיא המיתה החמורה והכואבת ביותר.

"4. מדוע הדבר בא בהקשר של מצוות הקשורות לקדושתו של הכהן ולא לאיסורי עריות?"

כנ"ל. שריפה קשורה לחילול הקודש - גם במקדש נהגו לשרוף קרבנות שהתחללו.

"5. צריך לצמצם ולהגביל את הפסוק למצב מאוד מיוחד שבו היא ארוסה."

זה לא מצב מאד מיוחד - בימיהם היה עובר זמן רב בין האירושין לנישואין (כמה חודשים עד שנה), וזה היה הזמן הכי "מסוכן" מבחינה זו - מצד אחד, הבת כבר בוגרת ויש לה יצרים, ומצד שני, היא עדיין לא נשואה.

--Erel Segal 10:53, 6 באוגוסט 2007 (UTC)

מקורות במקרא לגבי זנה

עריכה

חיפשתי לגבי השורש זנה במקרא ונראה יותר שהוא מציין יחסי מין בתשלום או סתם מופקרים ולא ניאוף. הנה כמה מקורות ברורים.

"וַיֹּאמְרוּ: הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ" (בראשית לד) - זונה רגילה.
"וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה, כִּי כִסְּתָה, פָּנֶיהָ." (בראשית לח)
"זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ" - כנ"ל. לא הייתה נשואה.
אבל היא גם לא היתה לגמרי פנויה - היא היתה קשורה למשפחת יהודה (אילו היתה לגמרי פנויה, זה לא היה עניינו של יהודה מה היא עושה; לכל היותר, אביה היה צריך "לטפל" בה). --אראל
"אֶתְנַן זוֹנָה" (דברים כג). - ברור שמדובר בזונה. מדובר בתשלום.
מדובר בתשלום אבל לא ברור שהכוונה לכל אישה מופקרת (חז"ל נחלקו בנושא זה). --אראל
כדברך. עושה רושם שמדובר בזנות בתשלום. -- אפי.
"וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב" (במדבר כה) - יחסי מין מופקרים.

ישנם כמה מקומות שהדבר מתואר בהשאלה. מעניין לשים לב שמדובר בזנו אחרי או אל. שיכול להיות מתורגם כסטו אל או סטו אחרי. אך אפשר להבין את הזנו אחרי שעשו עצמם כהפקר אחרי עבודת אלילים. בל אופן נראה לי שיש כאן איזה מפתח בביטוי "זנו אחרי", ועדיין לא ירדתי למלוא עומקו.

"פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית, לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ; וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם" (שמות לד)
"לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ" (ויקרא כ') - ?
"וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ" (דברים לא)
"וְלֹא-יִזְבְּחוּ עוֹד, אֶת-זִבְחֵיהֶם, לַשְּׂעִירִם, אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:" (ויקרא יז ז)
"וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם." (במדבר טו לט)
דווקא הפסוקים שמדברים על עבודת אלילים מתאימים יותר למשמעות זנות=ניאוף, כי כנסת ישראל נמשלת ל"אשתו" של ה'. --אראל
אם היה כתוב "זנו מאחרי ה'" היית מפרש כך, אבל בגלל ש"זנו אחרי האלילים, אחרי המולך, אחרי השעירים ואחרי עיניכם", זניה הוא יותר זניחה דרך הישר וסטיה ממנו אחרי כל מיני מיני גורמים ("עויינים") שונים, אף שבתוך האדם עצמוה (לב ועינים) ולאו דוקא ניאוף. --אפי.

המקור היחיד שעושה רושם שמדובר בניאוף הוא בפרשת נערה מאורסה בדברים.

"לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ" (דברים כב ) לא חד משמעי. אפשר לפרש ניאוף ואפשר לפרש אחרת. בכל אופן לא כתוב לזנות מ"אחרי אישה או ארוסה" אלא דוקא "בית אביה", וזה אומר דרשני.

לגבי האיסור שמופיע פעמיים על לקיחת אישה זונה לכהן הדיוט וכהן גדול אפשר לפרש לכאן ולכאן. האם מדובר באישה שנאפה או באישה שעוסקת בזנות. בעיני הרבה יותר סביר לפרש באישה שעוסקת בזנות, כיוון שיש לה סטטוס כזה, שהיא לא מתחברת אל הכהן, לעומת זאת אחת שנאפה, לא מדובר בסטטוס, אלא במעשה שיכול להיות חד פעמי, וקשה לברר אותו. איך בדיוק הכהן יברר זאת. ויתרה על כן, אם היא נאפה והתגרשה, הרי היא אסורה מצד היותה גרושה. צריך להיות מצב שנאפה והתאלמנה, בכדי שתהיה אסורה עליו. ומה נאמר במקרה של כהן גדול שאסור לשאת אלמנה. צריך יהיה ליצור גדר הלכתי חדש לזונה. מישהי שלא נאפה - אבל בכל זאת תחשב לכזאת. זה בוודאי קצת מסתבך. והעובדה שיש כל כך הרבה חילוקי דעות בעניין מראה את הסיבוכיות שבפרשנות הזו. האם לא הרבה יותר פשוט ומסתדר לומר זונה כפשטה אסורה לכהן? אחרת הכהן צריך להתחיל לברר ולתחקר, עם מי קיימה יחסי מין בכל ההיסטוריה שלה, והאם מדובר באנשים אסורים עליה. זה כבר לא נראה הגיוני, ולמה שהיא תספר לו?

בכל אופן שני המקורות המסופקים שהבאתי שאפשר להבינם לכאן ולכאן, הרבה יותר סביר שיהיה מדובר בזנות של ממש ולא בניאוף לאור מה שכתוב במקרא, בכל המקורות האחרים.

למעשה במקרא עצמו (חמישה חומשי תורה) אין שום מקור מפורש שקושר את הזנות לניאוף, ולהפך הוא הנכון יש הרבה מקורות אחרים שמדברים על זנות רגילה. התורה יכלה לעשות את הקשר למשל בפרשת סוטה ובאיסורים שונים של העריות, אבל היא מעדיפה את המילה ניאוף ("וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת-אֵשֶׁת אִישׁ") וסוטה ("וְאַתְּ, כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ") ומעילה ("ומעלה בו מעל"), בכדי לתאר מצב של בגידת האישה ולא זנות, שהיא מעדיפה לייחד לדבר אחר.

--Effib 13:10, 6 באוגוסט 2007 (UTC)

דווקא יש - בספר משלי, למשל, ה"זונה" היא בדרך-כלל אשת איש נואפת - (משלי ו26): "כי בעד אישה זונה עד ככר לחם, ואשת איש נפש יקרה תצוד" ועוד. גם (ישעיהו ז3): "זרע מנאף ותזנה", וגם בתיאורי אשתו של הושע - (הושע ב4): "ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה" ועוד. --Erel Segal 06:45, 7 באוגוסט 2007 (UTC)

כתבתי במקרא ולא בתנ"ך. יתכן שבנביאים והכתובים שנכתבו בתקופה מאוחרת יותר, הרחיבו את המושג ושינו אותו מהמשמעות המקראית שלו. קאסוטו מציין למשל שיש הבדל מהותי בסיפור מיתולוגיות אליליות בין המקרא לנביאים והכתובים. ולכן יתכן שגם בעניין הזה, אי אפשר ללמוד מהנביאים לגבי מושג שנמצא במקרא, שנראה שהיה לו שימוש מסויים. --אפי ב.
A8
08:50, 7 באוגוסט 2007 (UTC)
חזרה לדף "בת כהן שזנתה".