שיחת ביאור:אורות - זרעונים - ה. יסורים ממרקים

הביאור יפה.

"בימים האחרונים לשיבת הרוח האנושי אל ספירת האמונה הברה נופלת קלפת ההגשמה האחרונה הדקה, שהיא יחש המציאות בכללות אל האלהות, שבאמת כל מה שאנו מגדירים ב"מציאות" הוא מופלג מהאלהות כערך בלתי נערך. צלליה של שלילה זו דומים הם לכפירה, מה שבאמת היא המעלה היותר עליונה שבאמונה כשהיא מתבררת יפה, ומתרגל הרוח להקשיב את קשב האמונה על פי המעשים ועל פי ההשפעות, הופעות ההויה והופעות התורה והמוסר, - הדעת שהאלהות משפעת את המציאות וממילא היא למעלה מהמציאות, וחוזרת הכפירה הדמיונית המטהרת מטומאתה למרומי האמונה היותר טהורה. ואמנם צריכה היא שלילת המציאות הזאת, החוזרת למקור כל ההויות ואיתניות היותר תמציתית של הדר כל המציאות, בינה מהודרת שבכל יום צריך להעלות אותה למקור טהרתה."

התנועה של המציאות היא חזרה אל האלוהות. אל ספירת האמונה, ספירת המלכות. גם הירידות שמתראות במציאות, בפנימיותן הן עליות, בבחינת ירידה - תכלית העליה. הצדיקים מקשיבים למציאות, כפי שהאלוהות בוחרת להופיע אותה, ע"י התרחשויות, מאורעות, מעשים והשפעות, וע"י הקשבה עמוקה הם מבחינים בכוונה האלוהית שגנוזה גם בתוך הירידה (הכפירה) והיא - הדעה שהאלוהות מופיע את ההויה, ההויה כלולה היא בתוכה, אך מקומו של עולם אין העולם מקומו. ע"י הבחנה זו הם מחזרים את הכפירה אל שורשה, שהיא אמונה עליונה בגדולת אין סוף ב"ה, מקור כל המציאות ואיתניות ההויה. ובכל יום, חדשים לבקרים, בינת הצדיקים מחזירה אותה אל שורשה זה.

השממון של המחשבה ממיעוט הלמוד והידיעה, מביא את האדם לחשוב הרבה במהות האלהות.

אני חולק על הביאור לפסוק זה: משמעות ה"פשט" היא שאנשים שאינם חוקרים את סביבתם ומשקיעים בלימוד, נוטים לסמוך יתר על המידה על האינטואיציה שלהם, ולהאמין שמה שנתפס בחושיהם הוא האמת לאמיתה. התוכחה באה להזהיר את האנשים תמיד לבחון את סביבתם ולהעמיק חקר גם בלימודי קודש וגם בלימודי חול, ולא להתנתק מהמציאות שהיא ההוויה. הסיבה שהביאור כל כך קרוב לפשוטו היא כדי שאנשים שאינם חוקרים ומטילים ספק יבינו וישננו אותו. עירד