שיחות לחג הפסח (צמח מורי)/ג

לזמנו המדוייק של "זמן חרותנו"

א. חג החרות – ט"ו בניסן

חג הפסח נקרא בפי חז"ל גם חג החירות. בקידוש ובתפילה שתיקנו חז"ל, אנו מכנים את חג הפסח בכינוי "זמן חרותנו". בט"ו בניסן יצאנו מעבדות לחרות, את קורבן פסח אנו מקריבים בערב ט"ו, וכיום חוגגים את ליל הסדר בליל ט"ו. העולה מכך שט"ו בניסן נקבע בתודעה שלנו שהוא "זמן חרותנו". אומנם אנו חוגגים שבעה ימים, אך אין זאת אלא בדומה לסוכות שאנו חוגגים גם כן שבעה ימים. אך נקודת "זמן חרותנו" היא דווקא ט"ו בניסן, יום היציאה ממצרים.
עניין זה צריך בירור. האומנם ט"ו בניסן – יום יציאת מצרים הוא יום החרות של עם ישראל? אכן התחלנו את היציאה ממצרים בט"ו בניסן. המצרים גירשו את בני ישראל בבוקר אחרי מכת בכורות. וכבר ביום זה יצאו בני ישראל כבני חורין: "ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה..." . אולם עדיין בני ישראל נמצאים על אדמת מצרים. יתר על כן, הם מאויימים ע"י הצבא המצרי: "וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו..." .
הנה כי כן בני ישראל מאויימים ע"י הצבא המצרי. זאת אומרת, עם ישראל טרם יצאו לחירות. עדיין עם ישראל לא קיבל את חירותו מן המצרים.

ב. קריעת ים סוף – יום החירות

אשר על כן נראה לומר כי החירות האמיתית של עם ישראל הייתה ביום השביעי ליציאת מצרים, כ"א בניסן, הוא יום קריעת ים סוף. רק כאן האוייב המצרי הושמד ועם ישראל נושע. רק עכשיו עם ישראל מוצא את עצמו מחוץ לגבולות מצרים וללא האיום המצרי. לאור זאת, אולי נאמר כי יום החרות הוא דווקא שביעי של פסח ולאו דווקא ט"ו בניסן?!

ג. קבלת החירות במעמד הר סיני

כאמור, יצאנו לחירות ביציאת מצרים בט"ו בניסן, לאחר מכן ה' קרע לנו את הים וטיבע את המצרים, וכאן יצאנו לחירות מלאה. אולם עדיין אנחנו ללא תורה ומצוות. וכידוע, "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" . ובאמת, איזו משמעות יש לעם ה' ללא תורת ה'? ומה משמעות יש לעולם ללא התורה שעם ישראל קיבל? הנביא אומר במפורש שהעולם לא יתקיים ללא התורה: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" . חז"ל פירשו את המילה "ברית" ביחס לתורה . כלומר אם לא לימוד התורה והעיסוק בה, העולם לא יתקיים.
לסיכום, עם ישראל מקבל את צביונו המיוחד ואת חירותו האמיתית רק במעמד הר סיני עם קבלת התורה. וכדברי חז"ל: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" . אשר על כן אולי נאמר כי זמן חירותנו הוא דווקא חג מתן תורה?!

ד. חירות ישראל בכניסה לארץ

עם בלי ארץ איננו עם. מאחר וכך אפשר לאמר כי עם ישראל קיבל את חירותו המלאה רק כאשר נכנס לא"י. כלומר יום החירות של עם ישראל הינו י' בניסן בשנת ה- 40 ליציאת מצרים. רק כעת בכניסה לארץ בני ישראל הופכים להיות "עם נורמאלי" בארצו.
הרי כל המהלך האלוקי של יציאת מצרים שואף לקראת ארץ ישראל. הכניסה לארץ היא חלק בלתי נפרד מהמהלך של יציאה מעבדות וקבלת התורה. ניתן לאמר כי המהלך מקבל את שלמותו עם הכניסה לארץ.
התורה מעידה על כך במפורש, שהכניסה לארץ זוהי התוכנית המקורית וזה חלק בלתי נפרד מיציאת מצרים. כבר במעמד הסנה הקב"ה אומר למשה את תקציר כל מהלך הגאולה, והכניסה לארץ היא חלק בלתי נפרד מכל המהלך. כדברי הכתוב:

 "ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים 
 ואת צעקתם שמעתי מפי נגשיו כי ידעתי את מכאביו. 
 וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה 
 אל ארץ זבת חלב ודבש 
 אל מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי" . 

פעם נוספת התורה חוזרת על תוכנית הגאולה ומדגישה כי ארץ ישראל היא חלק בלתי נפרד מתהליך הגאולה. לאחר המפגש הראשון של משה ואהרן עם פרעה, זה האחרון הכביד את העבודה על העם. משה פונה לה' ומבכה את מצבם החמור של העם. ה' עונה למשה בהתגלות נוספת ובתקציר נוסף של כל תוכנית הגאולה. גם כאן ארץ ישראל מופיעה כחלק בלתי נפרד מתהליך הגאולה:

 "וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען 
 את ארץ מגריהם אשר גרו בה...
 ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים 
 וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. 
 והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב
 ונתתי אתה לכם מורשה אני ה' " 

אשר על כן אולי צריך לקבוע את יום הכניסה לארץ כ"זמן חרותנו"?

ה. חירות מושלמת לאחר כיבוש ונחלה

בהמשך לדברינו הנ"ל, ובהמשך לחיפוש המועד המתאים לציין את "זמן חירותנו", אפשר להציע תאריכים נוספים.
אולי זמן חירתנו הוא רק לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקת הארץ? רק אז, רק לאחר הכיבוש והנחלה עם ישראל קיבל את חירותו באופן מושלם. רק אז עם ישראל התיישב ללא איום של אוייבים. רק אז עם ישראל שלט בארץ על כל מרחביה.

ו. התחלות נוספות

בהמשך למהלך החשיבה הנ"ל, אפשר להמשיך ולאמר כי אולי חירות ישראל מקבלת משמעות רק בימי דוד. כאשר עם ישראל שלט על כל האיזור. או שמא נאמר, שרק בימי שלמה המלך הגענו לחירות מושלמת, רק אז נבנה בית המקדש?! ומי יודע, בכל דור ודור יש אירועים היסטוריים משמעותיים. לפעמים יש אירועים מהפכניים, אשר משנים את פני האומה ולכאורה יש הגיון להתחיל את הגאולה דווקא שם?!

ז. מדוע דווקא ט"ו בניסן?!

לאור הדיון הנ"ל, נשאלת השאלה, מדוע בחרה התורה דווקא את ט"ו בניסן, את היום הראשון ליציאת מצרים, כחג החירות? אומנם זוהי נקודת החירות הראשונית, אך אין בה ממש חירות, כפי שהסברנו לעיל.
אומנם עם ישראל קיבל רשות לצאת ממצרים, אך לאחר שישה ימים כל הצבא המצרי רדף אחרי בני ישראל כדי להשיבם לעבדות.
אומנם עם ישראל קיים בערב ט"ו ניסן את מצות המילה ומצוות קרבן פסח, אך עדיין עם ישראל ללא תורה ומצוות וללא מעמד הר סיני. ובכלל, העם עדיין רחוק מארצו, ואיזו חירות זו של עם ללא ארץ?!

ח. ט"ו בניסן נקודת הבראשית של החירות

אין ספק ט"ו בניסן, היום הראשון ליציאת מצרים, הינו נקודת התפנית מעבדות לחירות. עד כאן העם היה נתון למרות המצרים, מכאן ואילך העם שוחרר, אינו כפוף למצרים, אלא למנהיגיו שלו. ט"ו בניסן היא נקודת הבראשית, וחז"ל קבעו אותה כ"זמן חירותנו". הגם שנקודת ההתחלה הינה מלאה משמעות כמוסבר לעיל, יחד עם זאת קשה להניח שאנו חוגגים יום זה רק מפני שהוא נקודת ההתחלה. להלן נעמוד על המשמעויות הנוספות והחשובות של יום זה, ט"ו בניסן.

ט. ט"ו בניסן – כניסה לברית עם ה'

ט"ו בניסן מיוחד לא רק מפני שהוא תחילת היציאה ממצרים ולא רק מפני שהמצרים שיחררו את עם ישראל. אלא גם בגלל העשייה המיוחדת של העם ביום זה. הפעילות של עם ישראל באותו לילה של יציאת מצרים, ליל ט"ו בניסן, היא ייחודית ומיוחדת. פעילות זו מובילה את עם ישראל לדורות, כפי שנסביר להלן.
בערב יציאת מצרים, י"ד בלילה, כל בית ישראל היו בבתיהם, כאשר הם מקיימים את מצוות קורבן פסח. עד ערב זה עם ישראל היו עובדי עבו"ז כמו המצרים. והנה לאחר תשע המכות שקיבלו המצרים, לאחר האותות והמופתים, עם ישראל "חזר לעצמו" ושיקם את אמונתו שלו בבורא עולם, באלוקי האבות. עם ישראל בז לאלילות המצרית. העם לקח את השה, האליל המצרי, שחט אותו והקריב אותו קורבן, לפי מצות ה'.
הנה כי כן בערב זה עם ישראל בחר להיכנס לעול עבדות ה', עול תורה ומצוות. לא רק בנכונות, אלא גם במעשה, קיום מצוות הפסח. בני ישראל קיימו את מצוות קורבן הפסח לפרטי הפרטים מבלי להבין את המשמעות של כל הפרטים. כל זאת לאחר שבני ישראל קיימו בגופם את מצוות ברית המילה. כלומר, בערב זה י"ד בניסן בלילה, ליל יציאת מצרים, עם ישראל היה פועל ולא רק נפעל. ופועלו העיקרי היה להיכנס לברית התורה לברית עם בורא עולם. הדבר בא לידי ביטוי בקיום מצוות המילה ומצות הפסח.

י. ט"ו בניסן הקשר ההדוק בין הדוד והרעיה

כאמור ט"ו בניסן הוא יום לידתו של עם ישראל. הקשר בין הקב"ה ועמו ביום זה היה כמו הקשר שבין האם היולדת והרך הנולד. וכך מתאר הנביא את הרגעים של מכת בכורות, הרגעים הראשונים של חירות ישראל:

 "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך 
 ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי...
 ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך..." 

ביום הלידה הקשר בין האם היולדת לבין הרך הנולד הינו קשר אמיץ, ישיר ואמיתי. התינוק סמוך על אמו במאת האחוזים. האם מבחינתה קשורה לבנה ותתן לו את כל צרכיו לקיומו. האם היולדת מלאת רגשי אהבה וחמלה על התינוק. מאידך התינוק זך וטהור, ללא חטא וללא רבב. זוהי אם כן קרבה ללא מחיצות. אין חוצץ בין האם לילוד.
כך בדיוק היה הדבר ביום היציאה ממצרים. הקב"ה ועם ישראל כאם היולדת וכתינוק שנולד. עם ישראל סמוך על ריבונו של עולם, ומאידך הקב"ה קרוב ומלא אהבה לעם שבחר בו, שזה עתה נולד.
יציאת מצרים היא בבחינת "והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך" זהו הרגע הנפלא ביותר בימי עם ישראל, הדוד והרעיה היו קרובים מאוד זה לזה. אשר על כן אין כמו רגע זה – ט"ו בניסן – לקבוע בו את "זמן חירותנו". יש בכך קביעה שהחירות האמיתית של עם ישראל, פירושה קירבה לה' ודבקות בו. וזוהי אם כן מהותו של עם ישראל.

יא. סימן לבאות

קביעת היום הראשון ליציאת מצרים כחג החירות הינה בבחינת "סימנא טבא" לדורות הבאים. יש כאן אמירה רבת עוצמה של התורה. עם ישראל חוגג את אותו היום, שבו הקשר בין הדוד לרעיה היה קשר אמיץ, אמיתי וללא מחיצות. קשר של אהבה מצד בורא עולם כלפי עמו, בזכות האמונה הכנה של העם בבורא עולם. אנו חוגגים דווקא את היום הזה בבחינת "כזה ראה וקדש". זהו המודל, זוהי הדוגמא. זהו המודל לחיקוי ולהמשך הדרך. כאשר אנו חוגגים את יום ט"ו בניסן, יש כאן אמירה: זוהי מהותו וזהו ייעודו של עם ישראל. קרבת העם לה' אלקיו וקרבת אלקים לעמו.
יום זה מסמל ומעיד כי בני ישראל הצליחו להבחין בין עבודה זרה לבין עבודת אלקים חיים. זהו יום החרות האמיתי. עם ישראל עזב את העבודה זרה באותו לילה מלא הוד וקדושה ודבק באלקים קל חי. זהו יום החירות האמיתי.