שיחה:שמעון בן זומא

אני מצרף כאן את ההערות שעוד לא צירפתי למאמר, והרוצה לטרוח ולהדביקם במקומם, יבא על שכרו

שימו לב!

יש כאן טקסטים כפולים,

וגם טעויות של הOCR במספרים של כמה הערות

20) נדרים ע"ד ב'.
21) ת"כ ויקרא פ' ב' "אמר ר"ש ב"ע איני כמשיב על דברי רבי". 22) זבחים פ. א. מש. ג., ידים פ. ג. מש. ה.
23) נזיר פ. ה. מ. א.
(24
אמנם ר' ז. פרנקל מחליט שלמד גם כן אצל ר' ישמעאל על סמך התוספתא שבועות נ. ג. על פי גירסא אחת כתוב שמה אמר לו (לר' ישמעאל) בן זומא, אבל גירסא זו משובשה היא כי בהרבה כתבי יד כתוב במקום בן-זומא בן אמא (תוספ' הוצאת צוקערמאנדעל בן דמא זה הוא בן אחותו של ר' ישמעאל. וגם המבטא "בני" הנמצאת בתשובתו של ר' ישמעאל מוכיח כי השואל היה בן דמא צעיר וקרובו, כי כפי שהוכחנו בן זומא היה צעיר מר' ישמעאל רק שנים אחדות, וקשה שישתמש בדבורי אליו במבטא כזה, וכן איני יודע על איזה סמך חושב פרנקל את בן זומא בין תלמידי ר' עקיבא הראשונים, במקורות אין שום רמז לזה, דברין של ווייס שגם כן מחליטים כי בן זומא היה תלמיד ר"ע על סמך שבן זומא משתמש בק"ו, הם דחוים ועיין על זה
להלן פ"ב.
·
25) עיין סנה, פ. ד. מש. ג'.
26) ירוש. שקלים פ. ה. הל' א. אמנם בבבלי סנה' י"ז הגירסא היא ר' אליעזר ר" יהושע ר" עקיבא
ור' אלעזר בן מתיא, ושמות בן זומא ובן עזאי נפקדו.
27) ווייס דור דור ודורשיו ג. ב. ע. 128 ועיין גם מפרשי המדרש שח"ש א'.
28) על דעותיו של בן זומא במסתורין עיין להלן פרק ג'.
23 ירושלמי חגיגה פ"ב הל' א., דברי ר' יוסי בר' יהודה מובאים גם בבבלי חגיגה מ"ד ב. אבל מבלי
הוספת הדברים מכאן ואילך אין דעתן נקיה.
80) על מוכן קפור זה ראה להלן פרק ג'.

31) ב"ר פ' ה': יש מן הדרשנים כגון שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא, וכו'.
32) ברכות פ. א. מש, ה. הדרשה המפורסמה ששבחה ראב"ע שהוציא ממנה כי מזכירין יציאת מצרים בלילות, פסחים כ"ב ב' באור השם "נקי" בדברי הכתוב "ובעל השור נקי" (שמות כ"א, כ"ח) להורות כי משמעו שבעל שור הנסקל מפסיד את שורו לגמרי ואסור הוא אפילו בהנאה. חגיגה י"ד ב' דרשה על המלה בארצכם בדברי הכתוב ובארצכם לא תעשו (ויקרא כ"ב, כ"ד) כל אשר בארצכם שאסור לסרס את הכלב ; מנחות פ' י"א מש. ד' הדרש של "לחם הפנים" כי יש לו פנים, המגלה את המקור של הצורך לעשות קרנות ודפנות ללחם הפנים : חולין פ"ה מש' ה' גזרה שוה של "יום אחד" להראות כי באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה; תוספתא טהרות דרש המבאר מקור ספק טומאה ברשות היחיד.

מש. ד' הדרש של "לחם הפנים" כי יש לו פנים, המגלה את המקור של הצורך לעשות קרנות ודפנות ללחם הפנים : חולין פ"ה מש' ה' גזרה שוה של "יום אחד" להראות כי באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה; תוספתא טהרות דרש המבאר מקור ספק טומאה ברשות היחיד.
38) חנינה י"ד ב' בענין בתולה שעברה אם מותרת היא לכהן גדול, הנוסחא שמה אינה מדויקה כי נתערבה בדברי האמוראים המאוחרים, כי הלא בן זומא לא יכול היה לענות "דשמואל לא שכיח", אבל עיקר הדברים הם שלו, כי מתאימים הם להשאלה הקודמת בענין סירוס הכלב : נזיר פ"ח א' חולק הוא עם ר' יהושע וגם נפסקה ההלכה כמותו כי הודו חכמים לבן זומא ; תוספתא ברכות פ' ד' שאלו את בן זומא את הטעם מדוע אם הביאו יין בסעודה כל אחד מברך לעצמו ; בבלי ברכות מ"א הוא נותן טעם על שאינם מברכים על דברים הבאים
בתוך הסעודה.
34) דברי ווייס ודו"ד נ. ב. ע. 126 כי בן זומא היה מתלמידי ר' עקיבא המבוססים על זה שהיה דורש סמוכים (ספרא פ' אמור) וגם דרש בק"ו (ספרי, ראה ק"ו) שמזה הוא חפץ להוכיח כי הלך בעקבות ר"ע, אינם מוכיחים כלל, המאמר בספרי אינו של בן זומא, כי אם יש גורסים בן עזאי, וגירסא זו נכונה, אותו המאמר מובא בתמורה כ"א ושם נקרא שם בן עזאי עליו, ומלבד זה מדרשת סמוכין וק"ו עדין אין להחליט כי למד אצל ר' עקיבא. במדות האלה השתמשו גם חכמים אחרים וקודמים לו.
35) ברכות ו' ב' דרשה על הכתוב קהלת י"ב י"ג, כי זה כל האדם, כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה. אמנם המאמר הזה הוא מסופק אם שייך הוא לבן זומא כי באותו המאמר המובא גם בשבת ל. הגירסא היא בן עזאי, אבל כמו שאפשר לראות מתוכן המאמר שייך הוא לבן זומא, כי מדבר הוא על ערך החברה ביחוסה אל הצדיק. ועיין בפנים בביאורנו על השקפת בן זומא, ברכות נ"ה ג' בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית וכו'

שם אורח טוב מה הוא אומר וכו'; חגיגה ט"ו הספור על דבר פגישת ריב"ה עם בן זומא ודרשתו על הפסוק בראשית א. ג. ; אבות פ. ד. א. שורה של פתגמים : אבות דר"ן פ' ל"ג דרשה על הפסוק דברים כ"ג כ"ה, כי תבא בכרם רעך וכו'; ב"ר פ. ד. ו. דרשה על הכתוב בראשית. א. ז. : שם ה. ד. ביחד עם בן עזאי על הכתובים דברים ל"ב, תהלים כ"ט ג': שמ"ר ל' י"ט. מאמר ביחס להודאה על החטא, נתבישת בעולם הזה אין אתה מתביש מפני הקב"ה בעוה"ב.
(36
כבר הרגיש בזה מהרש"א בחדושין.
87) עיין ז. בבר אגדות התנאים ת. עב. ב. א. ח. ג. ע. 139.
38) בפירוש דברי בן עזאי אלה ישנן כמה דעות, ווייס (דרו"ד ח' ג' ע' 125) ואחרים חושבים כי הנגוד בין בן עזאי ור' עקיבא הוא, כי בעוד שר"ע מדגיש את ר עך, כלומר את הלאומיות מדגיש בן עזאי את האדם בכלל, כלומר האנושיות כלה. אולם הראב"ד בפרושו לכפרא מבאר כי דרשת בן עזאי היא לא מהמלה א י ם אלא מסוף הפסוק כי בדמות אלוהים עשה אותו כלומר כי דמות אלוהים שבאדם הוא רעיון מוסרי יותר נעלה מואהבת לרעך כמוך, וככה מקבל גם ז. בכר בספרו אגרות התנא ב. א. ח"ב ע. 131 הערה 4. הרמב"ן אומר כי בן עזאי מרגיש את תולדות אדם בלומר שצריך אדם לדאג יותר בעד הבנים מאשר בעד עצמו, בשעה שר"ע מדגיש את אהבת עצמו ואחבת חברו כאהבת נפשו הוא, ראה 301.M. Lazarus, Ethics of Jud V.IP אולם נראים דברי הראב"ד שבן עזאי מדגיש את דמות ה' שבאדם בדרך כלל בתור עיקר מוסרי להורות כי כל אדם בין דומה לך או בלתי דומה יש לו ערך שוה. וכבר העיר בכר (שם) כי בנ"ר פ' כ"ד ששם מובא המאמר גם כן בא מיד אחרי המחלוקת דברי ר' תנחומא : שלא תאמר הואיל ונתבזתי יתבזה חברי עמי.... דע למי אתה מבזה בדמות אלהים עשה אותו, דברים אלו מוכיחים למדי את פירושו של הראב"ד. 39) על היודעים והשפעתם על הכמי ישראל עיין רנ"ק מורה נבוכי הזמן פרק ט"ז גרץ ום, יואל בספרו 103-170 Blickein die Religious geschichte
29-83
ראות
und Judentum,
הדרר יס
Gnosticismus
ישנם איזה רמזים בנונע לחלוקת בני אדם גם בדברי חכמינו, בירוש. הניגה ד' ע"ז ד.

Gnosticismus
39) על היודעים והשפעתם על חכמי ישראל עיין רנ"ק מורה נבוכי הזמן פרק ט"ז גרץ ום, יואל בספרו 103-170 Blickein die Religious geschichte
und Judentum, 29-83
נראים הדברים כי ישנם איזה רמזים בנוגע לחלוקת בני אדם גם בדברי חכמינו, בירוש, חגיגה ד' ע"ז ד. קרטאשין, נמצא בקשר עם טפור דרשת ר' אלעזר בן ערך במעשה מרכבה הדברים: יצתה בת קול ואמרה מזומנים אתם לכת שלשית. עיין יואל (שם ע. 135). אמנם בכר בספרו הנז. א. ע. 12 מפרש כי הבת השלשית בירוש' מכונת השלשית לכת משבע כתות הצדיקים היושבין לפני ההקב"ה, אבל דברי המדרש שה"ש א. ג. עלמות אהבוך אלו כת השלשית. מראים בפירוש שיש איזו חשיבות מיוחדה לכת זו, ודברי בכר שם, כי הדברים במדרש מוסבים על הבינונים אינם מתאים עם הדרשה הסמוכה על הפסוק בזכריה י"ג ט' והבאתי את השלשית באש וצרפתים כצרוף את הכסף, המראה כי הכנוי הכת השלשית נאמר על הצדיקים היותר גדולים שהמה מזוקקים בזהב הזה, והדבר טעון ברור.
40) גרץ בספרו הנזכר על הגנוסטיציזמוס ע' 82 אמנם משתדל לפרש את דברי בן זומא איזה חכם וכו', באופן כי בן זומא התכון להורות לנו כי מותר ללמוד גם מהיודעים ולא רק מחכמי ישראל, אבל פירוש זה אינו מרומם את הפתגם עד כדי חשיבות לקבעו במשנה. חז"ל תמיד התחברו עם חכמי הנוים בעת הצורך, ולמרו
מהם וגם הודו לדבריהם אם מצאו לנחוץ כמו שעשה רבי ואין צורך בחתר מיוחד.
41) פירושו למש. חגיגה ב. א. ועיין גם מורה נבוכים בהקדמה דף ד' ג'.
Graetz, Gnosticismus und Judentum M. Joel: Blicke in die Religionsgeschite (42
,103-170 V. pp ודוד ניימרק בספרו תולדות הפילוסופיה בישראל ע. 80-70.
שמעון בן זומא / וואכסמאן, מאיר בן מרדכי / עמוד 11 הודפס מאתר אוצר החכמה

43) בן סירא פ. כ"ד ל.. 44) פילון כבר אומר כי הגן עדן שהוא אחד עם הפרדס, הוא החכמה העליונה (עיין גרץ בספרו הנז. ע. 58 וכן אומר השליח שאול (מכתב אל הקורינטיים ב. י"ב ד.) "ואל תוך הפרדס עלה וישמע אשר עצמו מספר ואין כח בלשון אדם למללם". דברי ר' ז. בכר כי מזה שהגמרא אומרת על ר"ע (חגיגה ט"ו ב') "עלה בשלום וירד בשלום" נראה כי הפרדס אין זה חכמת הנסתר אלא השמים אינם מוכיחים, כי האמוראים המאוחרים
יכלו להבין כך, אבל הנוסחא נכנסו לפרדס הנמצאת בכל המקורות, מראה אחרת.
(45
צטטתי על פי הנוסחא בב"ר ב' ד' שקרובה היא אל נוכחת הבבלי, בבבלי הנ' היא, שבן זומא עמד על גב מעלה בהר הבית, אבל דברים אלו אין להם מובן, וכבר הוכחנו זה בפרק א'. בשאר המקורות ירושלמי ותוספתא הגירסא היא מעשה בר' יהושע שהלך באיסטרטא. השנים האחרים בנוסחאות הם: בירושלמי ותוספתא גורסים "פותח טפח" במקום "שתים ושלש אצבעות" שבמדרש, או "שלש אצבעות" שבבלי, שני המקורות האלה (ירוש. ותוספתא) מוסיפים גם כן את הפסוק כנשר על גוזליו ירחף, כדי לסמוך את הפירוש על המלה מרחפת על דרשת הכתוב. ז. בכר בספרו ח"ב ע. 135 הערה : חושב כי הנוסחא בירושלמי ותוספתא הוא היותר עתיקה, לפי דעתי כמו שיבואר נוסחת המדרש והבבלי יותר נכונה בפרטים ידועים ביחוד על מדת ההבדל בין מים העליונים למים התחתונים. בכל המקורות חוץ מהמדרש דברי ר' יהושע מובאים בלשון זה : הרי, או עדין, או כבר, "בן זומא מבחוץ" בב"ר "הלך לו בן זומא".

גורסים "פותח טפח" במקום "שתים ושלש אצבעות" שבמדרש, או "שלש אצבעות" שבבלי, שני המקורות האלה (ירוש. ותוספתא) מוסיפים גם כן את הפסוק כנשר על גוזליו ירחף, כדי לסמוך את הפירוש על המלה מרחפת על דרשת הכתוב, ז. בכר בספרו ח"ב ע. 135 הערה נ חושב כי הנוסחא בירושלמי ותוספתא הוא היותר עתיקה, לפי דעתי כמו שיבואר נוסחת המדרש והבבלי יותר נכונה בפרטים ידועים ביחוד על מדת ההבדל בין מים העליונים למים התחתונים. בכל המקורות חוץ מהמדרש דברי ר' יהושע מובאים בלשון זה : הרי, או עדין, או כבר, "בן זומא מבחוץ" בב"ר "הלך לו בן זומא".
46) עיין גרץ שם ע. 31, ובאופן זה יובנו לנו דברי המדרש ב"ר א. ט. שאל פיליסופוס אחד את רבן גמליאל, ציר גדול הוא אלוהיכם אלא שמצא סמנים טובים שסיעו אותו תהו ובהו חשך ומים, א"ל תיפח רוחא דהאי נברא בכולהון כתיב ביה בריאה הפיליסוף שהיה מכת היודעים או חוקר יוני חפץ להראות לר"ג כי גם התורה מסכימה לחומר קדום שהרי חושבת היא את הדברים האלה לקודמים לעולם, והוא השיב לו כי אפשר שהחמרים האלה קדמו לבריאת הארץ, אבל כלם נבראו יש מאין, בכל אופן קבל גם ר' גמליאל כי המים היו חומר קדום לארץ אף כי נברא על ידי ה'.
47) ירושלמי חגיגה פ"ב הל' א. דרש ר' יהודה בן פזי בתחילה היו העולם מים במים, וכן המאמר הבא אחרי זה דף ע"ז ע"ג בשם ר' אלעזר בן פדת : למלך שבנה פלטין במקום ביבין במקום אשפות במקום סריות, מי שבא ואומר הפלטון הזה במקום בבין, במקום אשפות, במקום פריות אינו פוגם? כך מי שהוא אומר בתחילה היה העולם מים במים אינו פוגם ? בבראשית רבה א' ז' מובא מאמר זה בתור הוספה לדברי רב הגירסא אצלנו ר' הונא בשם בר קפרא, אבל זו היא טעות המוכחות מסופו של המאמר (ועיין פירוש מהרז"ן למדרש
(48
ב"ר א"ו א"ר יהודא ב"ר סימון בראשית בריאת שמים וארץ גלי עמיקתא ומיסתורתא וכו', ואת הארץ ולא פירש, והיכן פירש כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב ל"ז ו'.) גם בירושלמי חגיגה ד' ע"ז באותו המאמר של ר' יהודה בן פזי המובא לעיל מתחילה היה העולם מים במים נאמר, חזר ועשאו שלג חזר ועשאו ארץ. אולם פה השלג הוא מדרגה אמצעית בבריאה. בין החומר היותר עדין מים, עד לחומר המגושם ארץ. כמו כן בפרקי דר"א פ' ג' מהיכן ברא ה' את העולם נטל שלג מתחת כסא הכבוד והשליכו על המים. פה המים הם בבחינת חומר יסודי גברא והשלג כנראה בבחינת יסוד צורה היוצא מתחת כסא הכבוד. מוצאים אנו גם כן את השלג בתור חומר - יצירה במאמר אחר (ב"ר, י"ג) ר' יוחנן אומר נטל הקב"ה שתי פקעיות אחת של אש ואחת של שלג ופתכן זה בזה ומהן נברא העולם, ר' חנינא אמר ארבע ור' חמא בר חנינא אמר שש. והדעה הזאת מיוחסת גם לר' יהושע בן חנינא פה הרי כבר יש לנו שני חמרים יסוריים אש ושלג, מכל אלה אפשר לראות שאין יסוד לדברי דר. ניימרק בספרו תולדות הפיליסופיה בישראל ע. 71 האומרים שבעל המרכבה החליפו את המים בשלג מפני שמצאו שאין זה כבודו של אלוהים שיהיו מים במחיצתו וכי השלג הוא הוא "האבני שיש טהור" הנזכרים בדברי ר' עקיבא בהוספה לספור הכנסיה הפרדס חגיגה י"ד ב', אם מפני כבוד במה גדול כבודו של שלג ממים, אבל בעיקר רואים אנו מכל המאמרים הנזכרים חוץ מן האחרון שבכל מקום שנזכר שלג נמצא גם מים, ושהשלג הוא או בבחינת אמצעי בין מים לעפר או בבחינת יסוד צורה, ובמאמר הראשון, ב"ר א. ו. השלג בעצמו הוא החומר היסודי ואין כאן מקום לחלוף וכך רחוק כי השלג יקרא אבני שיש טהור, על אבני שיש טהור ראה להלן.
49
לפי דעת גרץ בהיסתוריה כ' ד' ציון 31 בגרמנית אבנימוס זה הוא הפיליסוף נומניום מאספמיא שהיה מכבד את תורת משה וגם היה בין היודעים. מולדתו היתה באפמיא שבסוריה, וכנראה בקר את ארץ ישראל וגם התרועע עם כמה ישראל ביחוד עם ר' מאיר, חגיגה בבלי ט"ו ב'; רות רבה א. ח. על חביבותו לישראל ותורתו ואה ב"ר פ' ס"ה.
60) גרץ בספרו הנן. ע. 80 ניימרק, תולדות הפיליסופיה ע. 73.

יש באמת להתפלא על החוקר העמוק המנוח ר' ד. ניימרק עד כמה לא חש כי דבריו אינם מספיקים לפרש את הספור כי ככה הוא אומר: בן זומא משיבו (לר' יהושע) שלפי הסתכלותו עכשיו, אין חלוק בין מים העליונים למים התחתונים, אלא כל המים שהם חומר קדום מצטיירים על ידי רוח אלהים שהוא יסוד הצורה. אם גם "המים העליונים" נכללים "בכל המים" מה ראה בן זומא להבדילם בשלש אצבעות או טפח, ומה מובנם של המלים "נוגעות ואינן נוגעות" אם הצורה מצירת בחומר ? אמנם גם ניימרק הכיר בערך הסמבולי של "מים העליונים" שככה הוא אומר (ע. 72) "בעלי המרכבה היו מפרשים שהמים הנזכרים בבריאת העולם היו מחוץ לרקיע כעין הקרח הנורא" (יחזקאל א' כ"ב) שהיה נטוי על ראשי החיות, והמים האלה כנראה הם "המים העליונים שהם כמין יסוד צורה להמים התחתונים, שהם בבחינת חומר טבעי בעולם השפל". אולם הוא הולך לשיטתו שבן זומא הרחיק את תורת האצילות ואומר כי גם המים העליונים הם חומר קדום, אבל אם כן הדרא קושיא לדוכתא, למה הוא קורא אותם מים העליונים ומבדיל בינם ובין המים התחתונים שלש אצבעות ?
52) מורה נבוכים ח"ב פ' כ"א.
53 האמוראים המאוחרים שכבר לא הבינו את הלשון הסמבולית של בן זומא ולקחו את הדברים כפשוטם התפלאו על דבריו והביעו את השתוממותם בדברים אלו : מנדי ורוח אלהים מרחפת על פני המים אימת הוי ביום ראשון, הבדלה ביום שני הוא דהוא, דכתיב ויהי מבדיל בין מים למים (בראשית א' ו') תשובה אינה באה על שאלה זו, מתעוררת שאלה אחרת וכמה ? כלומר במה הוא עובי הרקיע המבדיל, ור' אחא בר יעקב משיב על שאלה זו.
54 על מטטרון כבר חקרו גרץ, יואל ואחרים, אבל כבר נתקבל שזה בא מהמלה הרומית Metator שמובנו האמתי הוא, מודד אדמה, ובמובן מאוחר מנהיג. במאמר זה השתמר כנראה המובן העקרי: הכח או הקול נעשה ממטרון למשה כלומר מדר לו את מרחקי המקומות בארץ. וכן בבריאה, הכח הזה מדד או יצר במדידה את מרחקי הארץ שנתהוה מהמים, דברי גרץ בספרו הגז. ע. 44 שמטטרון הוא מרכב מהמלים כלומר
Meta tronon
הכח מאחורי הכסא, בטלים מלבד מכמה טעמים אחרים גם מהשמוש פה שנכר כי מובנו הוא באופן שהזכרנו. 55) כל מפרשי המדרש התקשו במאמרו זה של בן זומא (ב"ר ד' ו') ושאלו איפה התשובה על הרעש. כן המ"כ, והפירוש המיוחס לרש"י והמהרז"ו מפני שחשבו : הוי כי בדבר ה' שמים נעשו וכו' לחלק מן השאלה. ולכן אמרו כי התשובה היא בדרך הסוד, אבל יעבץ בהיסתוריה שלו ח"ו מוצא דבר ה' ראה נכונה כי הוי בדבר וכו' מתחילה התשובה, ופירוש זה קבלתי
www
והכל נכון. מערבי (שיחה) 15:39, 11 בדצמבר 2024 (IST)