שיחה:שולחן ערוך אורח חיים שה כג

בביאור הלכה: ואע"פ שהא"י משתמש וכו': הנה לפי מה שביארו האחרונים דברי השו"ע הטעם דמירתת ע"כ מה שכתב השו"ע שהא"י משתמש בה היינו שאין לו לחוש שמא ישתמש בה דכיון דשלא מדעת ישראל הוא ואינו מקבל שכר ממנו מירתת ובודאי לא ישתמש בה וכן מה שכתב לבסוף דאם רואה הוא לאו דוקא דה"ה כשנודע לו אבל לפי מה שכתב הטעם בביאור הגר"א ע"ש משמע דאף אם יודע שעושה בו מלאכה אין לו לחוש לזה ומה שאסור ברואה הוא מפני דמיחזי כאלו ברצונו הוא עושה ועל דעתו וכנ"ל בסימן רנ"ב ס"ב והנה סעיף זה מדוייק היטב לדבריו אבל צ"ע א"כ נסתר בזה ההיא דסימן רמ"ו ס"ג שאסרו במשכיר ומשאיל אפילו אם מתנה שתנוח בשבת ואולי הטעם משום דלא פלוג בשכירות וכעין זה כתב בא"ר: עכ"ל.

וצ"ע על דעת הגר"א, שהרי בסימן רמו ס"ג כתב השו"ע הטעם שאסור להשכיר משום שאדם מצווה על שביתת בהמתו, ואיך מתיר כאן הגר"א לגוי לעשות מלאכה אף אם יודע מזה הישראל? ועיין. ואולי משום שלא עושה על פי הסכמתו של ישראל לא נקרא שעובר הישראל על שביתת בהמתו אף אם יודע מזה הישראל.

להתחיל דיון על שולחן ערוך אורח חיים שה כג

להתחיל דיון
חזרה לדף "שולחן ערוך אורח חיים שה כג".