שושן סודות אות תקמח

בענין מספר התקיעות:

עריכה

דיני השופר:

הט'. דע כי השופר סתם הוא הרומז במדת הרחמים ולכן נזכר ביום הכיפורים הרומז ליובל. והוא ג"כ רומז במדת יעקב כאשר ביארנו. וכבר ידעת כי מלך במשפט יעמיד ארץ וציוה לתקוע בשופר בר"ה כדי לרמוז אליו ושנזכר לפניו בו כאשר פירשנו. והנה מצוה מן המובחר בשופר של איל זכר כפוף. וכבר ידעת מאמרם ז"ל למה תוקעין בשופר של איל כדרבי אבהו דאמר ר"א וכו' עד כדי שאזכור לכם עקידת יצחק והרמז למדתו. וארז"ל כל השופרות כשרים חוץ משל פרה וטעמו שלא יהיה קטגור נעשה סניגור. והשופר בעינן שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. והטעם כי השופר רומז בבינה ויראה הצד התקוע בראש ויונק מן המוח מחכמה עילאי. ויראה גם הצד הרחב המשפיע לכל ההקף. ולכן צריך טפח שוחק כמדות הפרשיות של תורה שאינן דבוקות. ולכן ארוך וקצרו כשר. וה"ה אם העמידו על גדלו. אך אם הפכו פסול כי שנה סדר מעשה בראשית. ואם ציפהו זהב במקום הנחת פה פסול, כי הפה רומז לחכמה עילאי כאשר פירשנו היונק מקוץ היו"ד הרומז לכח המוח, ושניהם מורים רחמים רחמנו כרחם אב על בנים והזהב יורה דין. ונסדק לארכו פסול אפילו בנשתייר רובו כי הסדק יורה על שיהיה נקרע השופר ויורה בהקף אשר שם יתכן הקטרוג מהשרים החיצונים. ניקב וסתמו צריך תרתי לטיבותא, שיהיה מינו ושלא יעכב את התקיעה. מין במינו אינו חוצץ וקול היוצא מן קול היו"ד לא נשתנה, והרי הוא כמו שהיה. ואם הדבר הפוך הרי נשתנה מן מעשה בראשית. וכן דבק שברי שופרות פסול מזה הטעם. וכן התוספות בו פוסלות כי הוא שלם ואין צריך תקום. וטעם חיוב כהנים לוים וישראלים הוא לפי כי שלשה המדות הרומזת עליהם דבוקים בשופר עליון ובם נראים פעולתיו ואם הם לא יתחייבו מי יתחייבו: