שושן סודות אות תיח

סוד פרשת ראה אתה אומר אלי וגו':

דע כי בפרשה הזאת שמנו בה כ"ג ספיקות בפירושינו לתורה יעוין שם. אך בכאן נאמר בה דרך קצר הכלל העולה ממנה, כי מה שהוכרח עתה לשאול מי ומי ההולכים עמו מה שלא שאל כן בתחלה, לפי שעד עתה היו שלמים בעבודת הש"י ב"ה לא היה דורש מי ומי ההולכים עמו ולכן לא דקדק באמרו אליו הנה אנכי שולח מלאך לפניך כי אז היו שלמים בעבודת הש"י ב"ה. אבל עתה ראה כי סרו מעבודתו דקדק מי ומי ההולכים עמהם. והטעם כי אז כשאמר לו הנה אנכי שולח מלאך לפניך לא פירש לו באיזה אופן שולח לו. וקבלה בידינו שכאשר הש"י נותן ביד מלאך דבר לעשות אין לו רשות לעשות ויכול להתבטל עד שיתחיל במעשה. ולכן עתה שראה שהגיעו המעשה והמלאך ממונה לעשות פעולתו. ולכן בקש מהש"י שיתבטל המלאך שאין רצונו שינהיגם ומזה הצד אין להקשות למה לא התפלל כשאמר לו הנה אנכי שולח מלאך כי היה לו עדיין עת כושר. והראיה מה שדרשו רז"ל שהתנה הקב"ה עם שר של אש שיציל את חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש ובשעת מעשה בקש שר של ברד להצילו ואלו לא היה יכול לשנות את תנאו ופעולתו הנמסרת בידו לא היה שואל. ומתשובת שר של אש תבין כי היה יכול לשנות שא"ל שר של אש מנהגו של עולם מים מכבים אש ואין זה נס א"כ שאין זה נס אבל היה יכול לשנות. וזה סוד הנאמר במלאכיו עושה דבריו, כלומר שהדיבור הוא להם בשעת מעשה ועד אותו השעה יכול להתבטל וכאלו לא גזר. ובזה יותר הספק הגדול אשר רבים מסתפקים בו מה תועיל התפילה או המעשה הטוב אחר שנגזרה הגזירה ונתן ביד השליח. אלא כאשר פירשנו כי אין לו רשות לעשות ויוכל להתבטל מפעולתה עד שיתחיל בפעולתו. ובכאן יפול הספק לא מעט ראוי להשתדל בהתירו, א"כ איך אהרן הכהן עצר את המגיפה במחתה והרי כבר התחיל השליח. ובזה יפלו ב' התירם הא' כי מלאך המות הוא בעצמו למדו לבטל פעולתו בסגולה הנמצא בקטורת. והב' כי אהרן לא בטלו כלל עד שהביא לאהל מועד אשר שם השכינה שורה ובידה לבטל גזירות וזה שנאמר וישב אהרן וגו' עד והמגפה ירצה כי המשלחו ביטל שליחתו ובאופן אחר לא ודע זה: