פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך יורה דעה סג א


מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

בשר הנמצא מושלך בשוק, הלך אחר הרוב, דכל דפריש מרובא פריש. אם היו רוב המוכרים נכרים -- אסור. ואם היו רוב המוכרים ישראל -- מותר.    וכן בשר הנמצא ביד נכרי ולא נודע ממי לקח, אם היו מוכרי הבשר ישראל מותר. זהו דין תורה.

וכבר אסרו חכמים כל הבשר הנמצא בין בשוק בין ביד נכרי אף על פי שכל המוכרים וכל השוחטים ישראל. ולא עוד אלא הלוקח בשר והניחו בביתו ונעלם מן העין -- אסור. אלא אם כן היה לו בו סימן שהיה לו בו טביעת עין והוא מכירו -- ודאי שהוא זה. או שהיה צרור וחתום.

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(א) דכל דפריש כו'. ע"ל סי' ק"י סעיף ג' ובמ"ש שם:


(ב) אם היו רוב המוכרים כו'. איתא בש"ס פג"ה (דף צ"ג ע"א) דבבשר מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר אם הם עובדי כוכבים אסור ואם הם ישראלים מותר ואם נמצא ביד עובד כוכבים אסור דמסתמא הוא בשלו וכן ביד ישראל שרי:


(ג) ולא נודע ממי לקח כו'. וכ' הר"ב לקמן סי' ק"י סעיף ג' דדוקא שלא ראה שהעובד כוכבים לקחו אבל אם ראה שהעובד כוכבים לקחו הוי כאלו לקחו משם ואסור וע"ש:


(ד) זהו דין תורה. דקי"ל בכל דוכתי דאזלי' בתר רובא דכתיב אחרי רבים להטות:


(ה) וכבר אסרו חכמים כל הבשר כו') . משמע דבין בנמצא בין ביד עובד כוכבים אסרו משום בשר שנתעלם מן העין וכן משמע דברי הרב המגיד ולפ"ז אפי' ידוע בודאי שלקח העובד כוכבים מישראל בשר כשר בודאי אסור מטעם בשר שנתעלם מן העין דלא כדמשמע לכאורה בעט"ז דבכה"ג כשר דכתב וז"ל אבל כבר אסרו חכמים כו' אפי' ראו שהעובד כוכבים לקחו מישראל דשמא נבלה או טרפה מכרו לו ויש מתירין בראה וכן נוהגין עכ"ל משמע אבל אם ידוע בודאי דכשרה מכר לו מותר וליתא אלא כדפי' ועוד תימא דאי איכא למיחש דהישראל מכר לו טריפות א"כ היאך אפשר דיש מתירין בראה מה בכך שהמוכרים ישראלים סוף סוף הישראלים נמי מוכרים טריפות אלא ודאי אנן ישראלים דמוכרין כשר ולא טריפות כלל בעינן וכמו שיתבאר בס"ק י' ונראה דגם העט"ז ס"ל דבעינן דוקא שהישראל מוכר בשר כשר אלא דלחומרא קאמר דאע"ג דודאי מוכר בשר כשר אמרי' שמא נזדמן ומכר לו טריפות ויש מתירין בראה כיון דלעולם מוכרין בשר כשר ומ"מ לא היה צריך להאי טעמא אלא עיקר הטעם כמ"ש הר"ב המגיד משום בשר שנתעלם מן העין וגם היכא שרוב המוכרים מוכרים בשר כשר בודאי א"צ ראה דאזלינן בתר רובא והכי מוכח ממאי דקי"ל דהא דנמצא ביד עובד כוכבים מותר היינו דוקא שלא ראה שהעובד כוכבים לקחו וכמ"ש בס"ק ג':


(ו) אסור. הטעם כתבו הפוסקים דחיישינן שמא שרצים ועופות החליפוהו וכתב הרא"ש דאפילו בבהמה שלמה חיישינן שמא עורבים החליפוהו כדמוכח בשמעתא וחומרא יתירה היא עכ"ל ור"ל בעובדא דאיתא התם דרב אזיל לבי רב חנן חתניה חזא חיותא דתליא (פי' בהמה תלויה) ולא איעלם עיניה מינה) אבל לפי מ"ש התוס' שם דהאי עובדא רוב עובדי כוכבים הוי לא מוכח מידי דודאי כל היכא דאיכא למיחש לעובדי כוכבים אסור אבל לשרצים בבהמה שלמה לא חיישינן וכן פסק בספר ת"ח ועוד דנראה דבתלאו במסמר לא חיישינן לשרצים כ"ש בבהמה שלמה דלא כהב"ח סעיף א' שכ' בשם התוס' כהרא"ש ולא נמצא כן בתוס' ואגב חורפיה הוסיף דברי הרא"ש בדברי התוס'. והקשה בהגהות דרישה דהרי לעיל סי' א' כתב הטור דהמוצא בהמה שחוטה בשוק מותרת ותירץ דהכא מיירי שהיא שלימה בלא ראש ולעיל היא עם הראש ולכן הוי שחיטה סימן עכ"ל ולא דק דהרי הטור כתב לקמן סי' קי"ח סתם בשם הרשב"א דשחיטה אינה סימן והכי מוכח להדיא מדברי הרא"ש פ' אלו מציאות ע"ש ועיין במרדכי פג"ה גבי מ"ש ומראייתו של ר"ת נ"ל דשחיטה אינה סימן אבל בלא"ה לק"מ דהא ס"ל להרא"ש והטור דברוב טבחים ישראל או ברוב ישראל סגי כל היכא דלא חזינן דנטלו עורב וכמ"ש בס"ק ח' וכן תירץ בדרישה גופי' סי' א' סעיף כ"ב ונעלם מהגהת דרישה דברי אביו:


(ז) או שהי' לו בו טביעת עין. וכתבו הפוסקים דכל אדם אפי' ע"ה נאמן לומר יש לו טביעת עין מיהו דוקא חתיכות שראה אותן מתחלה היטב וכ"פ בת"ח סוף כלל ל"ב:



באר היטב

(א) המוכרים:    כתב הש"ך דבש"ס פג"ה איתא דבבשר מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר אם הם עובדי כוכבים אסור ואם הם ישראלים מותר ובנמצא ביד עובד כוכבים אסור דמסתמא הוא בשלו וביד ישראל שרי וע"ל סימן ק"י ס"ג.


(ב) לקח:    כתב הרב סי' ק"י דוקא שלא ראה שהעובד כוכבים לקחו אבל אם ראה אותו הוי כאילו לקחו משם בידו ע"ש.


(ג) ישראל:    כתב הש"ך ואפי' אם ידוע בודאי שלקח העובד כוכבים מישראל בשר כשר אסור מטעם בשר שנתעלם.


(ד) ונעלם:    דחיישינן שמא שרצים ועופות החליפוהו וכתב הרא"ש דאפי' בבהמה שלימה חיישינן שמא עורבים החליפוה כדמוכח בש"ס וחומרא יתירה היא עכ"ל אבל הש"ך כתב דוקא אי איכא למיחש לעובדי כוכבים חיישינן אפילו בבהמה שלימה אבל לשרצים לא. (בבי"ע סי' קל"ח אוסר אפילו בהמה שלימה אחר שנשחטה אם נתעלמה מן העין ומשיג על הש"ך ע"ש). וכל היכא דלא חזינן דנטלו עורב סגי ברוב טבחי ישראל או ברוב ישראל ובזה מתורץ דלא תקשי מסימן א' דכתב המוצא בהמה שחוטה בשוק מותרת דשם מיירי ברוב ישראל.


(ה) עין:    כ' הט"ז בשם הרמב"ן דאפילו כל אדם נאמן בזה ולא דמי למציאה דלא מהדרינן בט"ע אלא לת"ח שאני הכא דאיסור מדרבנן בעלמא הוא. (מיהו דוקא שראה אותו מתחלה היטב. ש"ך וט"ז. כת' בת' ח"צ סי' ל"ט שור שחוט מסומן בצד א' והקצב עובד כוכבים חתך השור לשנים והשוחט אמר שמכיר בט"ע שהשני חתיכות שור א' הם ועוד שהם מתאימות והכשיר ע"ש. כ' בת' נ"ש סי' ע"ה חבית של שומן אווזא שלקח השר מבית יהודי ועמד שם בחדר משכבו ב' או ג' ימים והכיר שהיה החבית מלא כבתחלה והתיר שהיה לו ט"ע. וכ' דע"ה אינו נאמן בט"ע קל אלא צריך שידקדק יפה. ובת"ח אף בט"ע קל מהני. כ' בה"י להזהיר על השוחטים אצל עובדי כוכבים לרשום על הבשר דוקא הפרשה וגם תיבת כשר ע"ש. ומה שאנו נוהגין ששולחין ע"י עובד כוכבים לשוחט לשחוט ע"ל סי' א' והע"י כ' כששולחין עופות לשחוט ע"י עובד כוכבים צריך השוחט לכתוב כמה עופות ששחט. וגם היום ע"ש).







▲ חזור לראש