שולחן ערוך חושן משפט רכז כא

האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה יש לו עליו אונאה במה דברים אמורים בסתם שאינו יודע כמה אונאה יש בו כדי שימחול ואצ"ל אם אמר ע"מ שאין בו אונאה שהרי יש בו אבל במפרש אין לו אונאה כיצד מוכר שאמ' ללוקח חפץ זה שאני נותן לך בק"ק יודע אני שאינו שוה אלא מאה ע"מ שאין לך עלי אונאה אני מוכר לך אין לו עליו אונאה וכן לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני לוקח ממך בק' יודע אני ששוה ק"ק ע"מ שאין לך עלי אונאה אני לוקח ממך אין לו עליו אונאה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

ע"מ שאין לך עלי אונאה כו': אע"ג דאם א"ל בשביעית ע"מ שלא תשמיטני בשביעית אמרי' כל תנאי שבממון קיים ואינו משמט וכמ"ש הטור והמחבר לעיל סי' ס"ז ע"ש שאני התם דידע ומחיל משא"כ הכא די"ל דלא ידע דאית ביה אונא' דמחיל וכדמסיק המחב' וכ"כ הטו' דאף דא"ל ע"מ שאין לך עלי אונאה סבר דאין בו אלא פחת כל דהו ולא כע"ש שכ' הטעם דלא מהני זה משום דהו' כמתנ' עמ"ש בתורה וז"א דאינו מתנה על דין תורה אלא מתנה ממו שימחול האונאה שבו:

ואצ"ל אם א"נ ע"מ שאין בו אונאה: דמשמע ע"מ שלא יהא בו דין אונאה וא"א לו להתנות לבטל דין תורה בכה"ג גם בשביעי' אם א"ל ע"מ שלא תשמיטני שביעית לא אמר כלום וחזר הדבר לדין תור' פחות משתות מחילה שתות קנה ומחזיר אונאה כ"כ הטור בשם רשב"ם וכ' עוד אבל רש"י כ' דבכה"ג הוה מקח טעו' וחוזר בו לגמרי אם ירצה אפי' אין בו אלא אונאה שתות וע"ש דמשמע דהטור ס"ל כוותיה דרש"י וכמ"ש בפרישה אבל המחבר שכתב ל' ואצ"ל משמע דס"ל דדינו כאלו אמר ע"מ שאין לך עלי אונאה דבו פשוט דאינו חוזר לגמרי בשתות אלא ה"ל כאלו לא התנה כלל:

יודע אני שאינו שוה אלא מנה: משמע דס"ל דלא סגי בא"ל סתם יודע אני שיש בו אונאה ע"מ כו' וכן בסעיף שאחר זה כ' ז"ל שהרי זה ידע בודאי הדבר שמחל לו ועפ"ר כאן ובסי' רל"ב שכתבתי דאף לפי מאי דקי"ל דאדם יכול להקנות ולמחול אף דבר שאינו קצוב מודה במחילה כזה שצריך שיפרשו דאל"כ יכול לומר לא ידעתי שיש בו אונאה כ"כ דאמחול:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(יא) האומר לחבירו. עיין בתשו' מבי"ט ח"א סי' קכ"ו:

(יב) יש לו עליו כו' עיין בתשובת מ"ע סי' מ"ב:

באר היטב

עריכה

(כט) אונאה: אע"ג דאם א"ל בשביעית ע"מ שלא תשמטני אמרינן כל תנאי שבממון קיים ואינו משמט כמ"ש בסי' ס"ז שאני התם דידע ומחיל משא"כ הכא די"ל דלא ידע דאית ביה אונאה דמחיל וכ"כ הטור דאף דא"ל ע"מ שאין לך עלי אונאה סבר דאין בו אלא פחת כל דהוא כ"כ הסמ"ע ועיין בתשו' מבי"ט ח"א סי' קכ"ו ובתשו' מ"ע סי' מ"ב.

(ל) בו: דמשמע ע"מ שלא יהא בו דין אונאה וא"א לו להתנות לבטל דין תורה וחזר הדבר לדין תורה פתות משתות מחילה שתות קנה ומחזיר אונאה כ"כ הטור בשם הרשב"ם וכת' עוד אבל רש"י כת' דבכה"ג הוי מקח טעות וחוזר בו לגמרי אם ירצה אפי' אין בו אלא אונאה שתות וע"ש דמשמע דהטור ס"ל כדעת רש"י אבל המחבר שכתב ל' ואצ"ל משמע דס"ל דדינו כאילו אמר ע"מ שאין לך עלי אונאה דשם פשוט דאינו חוזר לגמרי בשתות אלא ה"ל כאילו לא התנה כלל. סמ"ע.

(לא) ק': משמע דס"ל דלא סגי בא"ל סתם יודע אני שיש בו אונאה ע"מ כו' וכן בסי' שאח"ז סיים ז"ל שהרי ידע בודאי הדבר שמחל לו ועפ"ר כאן ובסי' רל"ב כתבתי דאף למאי דקי"ל דאדם יכול להקנות ולמחול אפי' דבר שאינו קצוב מודה במחילה כזו דצריך שיפרשנו דאל"כ י"ל לא ידעתי שיש בו אונאה כ"כ דאמחול. שם.

קצות החושן

עריכה

(ח) ע"מ שאין לך עלי אונאה. כתב בסמ"ע ז"ל ואע"ג דאם אמר לי' ע"מ שלא תשמיטני בשביעית אמרינן כל תנאי שבממון קיים כו' שאני התם דידע ומחיל משא"כ הכא דלא ידע דאית בי' אונאה כו' דלא כע"ש שכתב הטעם שלא מהני משום דהוי מתנה עמש"ב וזה אינו דאינו מתנה על דין תורה אלא מתנה עמו שימחול לו אונאה עכ"ל ודברי ע"ש נכונים לפמ"ש בנימוקי יוסף פ' הזהב שם גבי אונאה דלא ידע דמחל וז"ל וכיון דל"מ מטעם מחילה גם מטעם התנאי ל"מ נמי שהוא מתנה לעקור דבר מן התורה ולא כל הימנו ודמי קצת לעל מנת שאין בו דלא אמר כלום עכ"ל. וביאור דבריו לפמ"ש הרשב"א בחידושיו לקידושין דהא סבר ר' יודא בתנאי שבממון תנאו קיים משום דס"ל דהכוונה ע"מ שתמחלי ע"ש ומש"ה היכי דלא ידע דמחיל ל"מ אבל אומר ע"מ שאין לך דין אונאה ל"ש האי טעמא דלא ידע דמחל אלא דל"מ דין אונאה משום דכל כה"ג ה"ל מתנה עמש"ב ול"מ מצד התנאי ולזה קאמר הנ"י דע"מ שאין לך דין ה"ל מתנה עמש"ב וא"כ דברי ע"ש נכונה דכת' הטעם משום מתנה עמש"ב. ומיהו בסי' ר"ט סקי"א שם הארכנו בזה ע"ש דאפי' היכא דמתנה ע"מ שאין לך דין נמי האי טעמא שייך דלא ידע דמחל:

(ט) שאינו יודע כמה אונאה יש בו כדי שימחל פרק הזהב דף נ"א האומר לחבירו ע"מ שאין לך אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה לימא רב דאמר כר' מאיר ושמואל דאמר כר' יודא ומסיק רב דאמר כר' יודא ע"כ לא אמר ר' יודא אלא דידעה ומחלה אבל הכא מי ידע דמחל ונראה דהיכא דאיכ' שתות דקנה ומחזיר אונאה דאם התנה המוכר ע"מ שאין לך עלי אונאה והלוקח תבע אונאה יכול המוכר לחזור מן המקח ואע"ג דלר' מאיר בע"מ שאין לך עלי שאר כסות המעשה קיים והתנאי בטל התם כבר הקשו בתוס' פ' אע"פ כיון דהתנאי בטל נימא דהמעשה בטל כיון דע"מ כן קידש וכתבו משום דאינו דומה לתנאי בני גד לפי שמתנה עמש"ב מש"ה המעשה קיים אע"ג דתנאי לא מתקיים ע"ש וא"כ היינו דוקא לר"מ אבל לדידן דקי"ל כר' יודא דבדבר שבממון תנאו קיים אלא דגבי אונאה משום דלא ידע דמחל אע"ג דמחל ה"ל מחילה בטעות וכיון דלר' יודא גבי תנאי ממון הכוונה ע"מ שתמחלי לפמ"ש הרשב"א בחידושיו הובא בסק"ח נהי דל"מ מחילה משום מחילה בטעות אבל התנאי מיהא מהני לבטל המעשה כיון דאינו נגד דבר תורה וכן לפמ"ש בסי' ר"ט סקי"א דלר' יודא מהני בממון אפי' תנאי שלא יהי' לו עליו דין ומשום דהתורה לא חייבו אלא ברצון שכנגדו ואפ"ה היכא דלא ידע דמחל ל"מ מה שמוחל הדין חיוב שלו ע"ש וא"כ כיון דאינו נגד דבר תורה בתנאי שבממון נהי דיכול לחזור בו הלוקח ולתבוע אונאתו אבל המעשה מיהא בטל כיון שהתנאי לא נתקיים וז"ב ודוק)(ובסמ"ע ס"ק ל"ח כת' דרש"י ס"ל באומר ע"מ שאין בו אונאה אפי' שתות חוזר ומשמע דהטור ס"ל כרש"י אלא דמש"ע שכתב ואין צריך לו' משמע דס"ל דדינו כאלו אמר ע"מ שאין לך אונאה דבר פשוט שאין חוזר לגמרי בשתות אלא ה"ל כאלו לא התנה כלל עכ"ל ע"ש. ולפמ"ש גם באומר ע"מ שאין לך עלי אונאה לא הוי כאלו לא התנה כלל אלא תנאו מהני שיוכל המוכר לחזור בו באונאת שתות אם הלוקח תובע אונאתו ובאומר ע"מ שאין בו אונאה לפי שיטת תוס' דמפרשי ע"מ שאין בו אונאה ה"ל מתנה עמש"ב ואפי' מפרש ל"מ וגבי קידושין נמי כה"ג שמתנה ע"מ שאין בו שאר כסות דתנאו בטל דקאי על גוף הקידושין ועמ"ש בסי' ר"ט ס"ק י"א אפי' בשתות קנה ומחזיר אונאה ואין המוכר יכול לחזור כיון דכה"ג ה"ל מתנה עמש"ב ותנאו בטל והמעשה קיים דאינו דומה לתנאי בני גד. ושטת רש"י באומר ע"מ שאין בו הכונה שלא יהי' בו שום אונאה אפי' שתות וזה לא הוי מתנה עמש"ב וא"כ היכא דנמצ' בו אונאה יכול המוכר לחזור וכיון דכת' בש"ע ואצ"ל אם אמר לו ע"מ שאין בו אונאה ע"כ דמי להדדי וכיון דבע"מ שאין לך עלי אונאה יכול המוכר לחזור בו לפמ"ש א"כ ה"ה ע"מ שאין בו אונאה נמי יכול המוכר לחזור וכשטת רש"י דלשטת תוס' אין המוכר יכול לחזור ודוק:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}