שולחן ערוך חושן משפט קסז א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

שתי גנות זו על גב זו והירק בינתיים בגובה עובי הארץ שביניהם כל שהעליון יכול לפשוט ידו וליטול אותו מעיקרו הרי הוא שלו ובלבד שלא יאנוס עצמו והשאר של תחתון:

הגה: היתה יד העליון מגיע עד למטה אפ"ה כל שהוא סמוך לקרקע פחות משלשה הוא של מטה (טור)

היה מגיע לגופו ואין מגיע לעקרו לא יטול העליון ואם נטל אין מוציאין מידו:

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

כל שהעליון יכול כו'. והשאר הוא של תחתון בגמ' מפורש הטעם עם פי' רש"י משום דאי בעי העליון ליטול את עפרו אין כאן ירק מ"ה מסיק שם דנוטל כל מה שיכול ליטול בפשיטת ידו אבל במה שלא יכול להגיע אפקורי הוא דמפקיר לגבי התחתון משום דגנאי הוא לו ליטול רשות מהתחתון לכנוס לגינתו וליטלו ועפ"ר שם כתבתי טעם אחר אליבא דדברי הטור וגירסתו ע"ש:

כל שהוא סמוך לקרקע פחות מג"ט כו'. דכל שהוא בתוך ג"ט הוא כארעא סמיכתא ומצורף לקרקע של תחתון ולא כעיר ?"שושן שכ' הטעם שמתבייש העליון לקחתו שילעז עליו התחתון שנוטל מה שהוא ברשותו:

לא יטול העליון. הטור כתב בזה ז"ל זהו איבעיא דלא איפשטא הוא לפיכך לא יטול אלא חולקין והמחבר כ' כלשון הרמב"ם דלא הזכיר חולקין ובדרישה כתבתי דמיירי הרמב"ם דלא נתלש העיקר בתלישת הנוף מ"ה ס"ל כיון דעכ"פ נשאר העיקר ברשות התחתון השתא דלא תלש אפי' הנוף והוא איבעיא דלא נפשטא שדינן הנוף בתר עיקר' ולא יטול בה החצי אם לא שתלשו ותפסו דאז אמרינן המע"ה. והטור מיירי דבתלישת הנוף נעקר ונתלש גם העיקר מ"ה אף כשלא תלשו כיון שראוי לתלשו בפשיטת ידו נמצא דאין כאן מוחזק לתחתון והוא איבעיא דלא איפשטא מ"ה חולקין. עוד כ' הטור דאם מגיע ידו לעיקרו ולא לנופו דהוא ג"כ איבעי' דלא איפשט' וכתבתי בדרישה טעם למה השמיטו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והמחב' ע"ש:
 

ש"ך - שפתי כהן

(א) לא יטול העליון כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ג' עד והטור מיירי דבתלישת הנוף כו' (ולהב"ח דרך אחרת בזה והוא דוחק ע"ש) וכתבתי בדרישה טעם למה השמיטה כו' עיין בא"א דף צ' ע"ד מ"ש בזה:
 

באר היטב

(א) לפשוט:    בגמ' ופרש"י מפורש הטעם משום דאי בעי העליון ליטול את עפרו אין כאן ירק מ"ה מסיק שם דנוטל כל מה שיכול ליטול בפשיטת ידו אבל במה שא"י להגיע אפקורי מפקיר לגבי התחתון מפני דגנאי הוא לו ליטול רשות מהתחתון ליכנס לגינתו וליטלו. סמ"ע.

(ב) יאנוס:    (אע"ג דכאן לא שייך אפקורי דהא יכול ליטלו מ"מ עשו חכמים גבול קצוב מה שהוא מצוי וא"כ מה שהקשה ב"י במאי דמבעיא לן מגיע לנופו ואין מגיע לעיקרו הא עכ"פ יכול העליון ליטול דכיון דנתנו חכמים קצבה לדבר מצוי מספקא לן איזהו ג"כ בכלל הגבול דאינו מצוי. ט"ז).

(ג) העליון:    הטור כ' דיחלוקו משום דאבעיא דלא איפשטא היא והמחבר כ' כלשון הרמב"ם ונ"ל דהרמב"ם מיירי דלא נתלש העיקר בתלישת הנוף מ"ה ס"ל כיון דעכ"פ נשאר העיקר ברשות התחתון השתא דלא תלש אפילו הנוף שדינן הנוף בתר עיקרא ולא יטול בה החצי אם לא שתלשו ותפסו דאז המע"ה והטור מיירי דבתלישת הנוף נעקר ונתלש גם העיקר מ"ה אף כשלא תלשו כיון שראוי לתולשו בפשיטת ידו נמצא דאין התחתון מוחזק והוא אבעיא דלא איפשטא מ"ה חולקין עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כ' דלא נ"ל מה שמחלק הסמ"ע ודעתו דהרמב"ם והטור פליגי אהדדי בדין זה עיין שם) עיין בספר א"א דף צ' ע"ד מ"ש בזה.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש