שולחן ערוך חושן משפט פא כט

המודה לחבירו בפני עדים קבלתי ממך כך וכך מהחוב שיש לי עליך א"צ לומר אתם עידי בין שהיא מלוה בשטר בין שהיא מלוה על פה שאין שייך כאן לא טענת השטאה ולא טענת שלא להשביע והוא הדין למוחל חובו בפני עדים שא"צ לומר אתם עדי וכן אצ"ל כתובו.

(וכ"כ מור"ם לעיל סי' ל"ט סס"ג):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

ולא טענת שלא להשביע. הטור מסיים וכתב ז"ל הא למה זה דומה לפורע חובו בפני עדים שהמעשה נגמר בראיית' ואין צ"ל אתם עידי אף כאן ההודא' נגמרה בעדותו ואין צ"ל אתם עידי וכן כשמוחל לחבירו מה"ט גופי' וכשם שאצ"ל אתם עידי כך אצ"ל כתובו דאצ"ל כתובו אלא כשהוא חייב עצמו בהודאתו שלא תהא עליו כמלוה בשטר בלא שיצוה לכתוב אבל במחילה ופטור א"צ עכ"ל ועפ"ר מ"ש עוד טעם אחר:

וכן אצ"ל כתובו. מור"ם כתב זה בסי' ל"ט ס"ס ג' ולמדו מכאן:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(עב) המודה לחבירו כו'. אין צריך לו' אתם עידי כו' כתב הב"ח אע"ג דגדול' מזה כתב הבעל התרומות דאם התובע תפיס ממון הנתבע דלא מצי טעין השטאה ומביאו הטור בסי' זה סעיף ז' מ"מ הכא אשמועינן אפי' תפס שטר נמי אין צ"ל אתם עידי עכ"ל ונראה לי דלא קאי אלא אמודה דאמרינן שודאי הודאתו היתה אמת שקבל אבל במוחל הא כתב הטור לעיל סימן י"ב בשם ה"ר ישעיה דבמוחל ותפיס שטר צריך קנין וכן הבאתי לקמן סימן רמ"א סעיף ב' דברי בעל העיטור דהוי ספיקא דדינא ע"ש:

(עג) אין צריך לומר אתם עידי. דדוקא בחייב אני שייך טענת השטאה או השבע' מה שא"כ בכה"ג. ולשון קצת פוסקים דלא שייך אנא בנתבע ולא בתובע וכתב ב"י לעיל ר"ס ל"ב פי' כגון שאחד הלוה לחבירו מאתים ואמרו לו יש לך ק"ק ביד פלוני והשיב אין לי בידו אלא ק' או שהוא מעצמו אמר כלום יש לי אלא מנה שביד פלוני ואח"כ תבעו מאתים והביא זה עדים שהודה בפניהם שאינו חייב לו אלא מנה אינו משלם אלא מנה ונשבע על השאר שבועת מודה במקצת עכ"ל ומביאו דרכי משה שם ודבריו תמוהין מה שכתב דנשבע על השאר שבועת מודה מקצת דא"כ מה אהני ליה הודאתו דהא לפירושו לאו בשטר עסקינן אלא ודאי נראה שע"י הודאתו זה בעדים נפטר הנתבע לגמרי בלי שום שבועה ואפי' היו הק"ק בשטר משום דהודאתו הוי כעדים וכך הקשה עליו בספר גדולי תרומ' סוף דף קפ"ד ואפשר דכוונת הבית יוסף שה"ל כתב יד בנאמנות על ק"ק ואמרו לו יש לך ק"ק ביד פלוני כמשמעות הכתב יד שבידך עליו והשיב אין לי בידו על כתב יד זה רק ק' לכך אינו משלם אלא ק' דכתיבת יד על פי הודאתו נתפרע ק' אבל יוכל לתבעו ק"ק שחייב לו בלא כת"י דהא לא הודה רק שאינו חייב לו על הכ"י ונשבע שבועת מודה מקצת ומה שלא ביאר הב"י זה היינו משום דלא מיירי הכא מדינים אלו רק מהשטאה והשבע' אבל אין לפרש דמיירי בשטר בכה"ג דאם כן אמאי נשבע שבועת מודה מקצת הלא שטר הוי ליה כפירת שעבוד קרקעות ואין נשבעין עליו כדלקמן סי' פ"ח סעיף כ"ח מיהו לפי מה שכתבתי שם בסעיף כ"ט ס"ק מ"ט דגם בכת"י בנאמנות אין נשבעין עליו שבועת מודה מקצת א"כ לא משכחת הכא להאי דינא דשבועת מודה מקצת ובאמת ה"ל להב"י לפרש כפשוטו דהודה לו שקבל ק' על השטר או שקבל כל השטר שאינו משלם לו כל מה שהוד' אע"פ שלא אמר אתם עידי דלא שייכ' השטא' או השבע' בהודא' על פרעון (עיין בתשו' מהרש"ך ס"ג סי' צ"ח):

(עד) וכן אין צריך לומר כתובו. כתב ב"י כך יש ללמוד ממה שכ' הרא"ש בספ"ק דמציעא ונלפע"ד דאין ללמוד משם כלום דלא כתב הרא"ש אלא דאע"ג דלא מטא השובר לידי' הוי מחיל' אבל יש לומר דמיירי שאמר כתובו אלא דברי הטור הם מבעה"ת שער מ"ב סוף ח"ה ואדרב' לכאור' קשה מהך דספ"ק דמציעא על הבעה"ת דמאי פריך גבי שובר ניחוש שמא כתבה ליתן בניסן כו' והא אפי' ידעינן שנתנה לזמן מרובה כשר דהא אפי' לא אמר כתובו כותבי' שובר ונרא' דע"כ לא קאמ' הבעה"ת והטור אלא במודה בסתם שנפרע אבל באומר כתבו שובר ותנו בידי [אין] כותבין ונותין ללוה בלא דעת המלו' אם כן פריך שפיר ניחוש דלמא כתב' שובר להיות ביד' שלא יועיל עד שתתנו לו וכתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ודו"ק:

(עה) אצ"ל כתובו. דטעמא דהודא' צ"ל כתובו לעיל סי' ל"ט כי היכא דלא ליהוי עליו מלוה בשטר בלי שיצוה לכתוב אבל לענין מחילה ופיטור א"צ עכ"ל טור ובעה"ת שם:

באר היטב

עריכה

(נג) לומר: כת' הב"ח אע"ג דגדול' מזו כת' בעה"ת דאם התובע תפיס ממון הנתבע דלא מצי טעין השטא' מ"מ הכא אשמעינן אפי' תפיס שטר נמי א"צ לומר אתם עדי ע"כ ונ"ל דלא קאי אלא אמוד' דאמרינן שבודאי הודאתו אמת שקבל אבל במוחל הא כת' הטור בסי' י"ב בשם ה"ר ישעי' דבמוחל ותפוס שטר צריך קנין וכן הבאתי בסי' רמ"א ס"ב דברי בעל העיטור דהוי ספיקא דדינא ע"ש. ש"ך.

(נד) כתובו: דטעמ' דבהודא' צ"ל כתובו כי היכי דלא ליהוי עליו מלו' בשטר בלי שיצו' לכתוב אבל בענין מחיל' ופיטור א"צ עכ"ל הטור ובעה"ת וע"ל סי' ל"ט סוף סעיף ג' בהג"ה ובתשובת מהרש"ך ספר ג' סי' צ"ח. שם.

קצות החושן

עריכה

(כו) המוד' לחבירו ע' בס"פ גט פשוט גבי הא דנקט שטר' דהיכ' דמוד' הלו' על שטר שביד המלו' שאינו פרוע דאין המלו' צריך לישבע ולא מצי טעין הלו' השטא' או השבע' דכיון דיש שטר ביד חבירו אין עשוי זה להודות ע"ד השטא' או השבע' ע"ש בתו' ונרא' דה"ה אם יש ביד התובע כת"י לוה והלו' מוד' שאינו פרוע אע"ג דמצי טען פרעתי נגד כת"י וכמ"ש בש"ך סי' ל"ט מ"מ הוא ירא להודות בפני העולם שיאמרו כיון דנקט מיהא בידי' לא פרע ולא גרע משטר פקדון דנמי נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו ואפ"ה בנקט שטר' והוד' א"י לומר השטא' והשבע' והוא מוכרח מדברי הש"ך דמוקי הא דנקט שטר' בסי' רנ"ה דמיירי משטר פקדון ואפ"ה א"י לומר השבע' כל שיש שטר דמתייר' מן העולם וא"כ ה"ה כת"י מיהו נרא' אם טען שכחתי את כת"י ביד חבירי ומש"ה הודיתי להשטא' ולהשבע' נאמן דעביד אינש לשכוח כת"י שביד חבירו דמה"ט כתבו הפוסקים בסי' ל"ט דיכול לטעון פרעתי נגד כת"י אבל בשטר פקדון אינו נאמן לומר שכחתי דכיון דשטר הוא אינו שוכח:

(כז) אין צ"ל כתובו ע' ש"ך שהקש' מספ"ק דמציע' דפריך גבי שובר וניחוש שמא כ' ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי והא אפי' ידעינן שנתנ' לזמן מרוב' כשר ע"ש. וכבר מפורש הדבר בשט"מ גבי שובר בזמנו טריף אביי לטעמי' דאמר עבז"ל וז"ל ופי' דמיירי שהשובר הזה כעין שטר מקנ' שאומר לו חוב פ' מכור לך בשטר זה אבל בשוברי' שלנו שהוא מוחל או מוד' ואין השטר אלא לראי' בעלמ' אפי' רבא מוד' דמשע' שמחל והוד' נפסד הלה וז"פ הריטב"א עכ"ל וכיון דמיירי בשטר מקנ' ודאי צריך שיבא השובר לידו והא דלא משני דמיירי משוברים שלנו דא"כ אין האש' מוד' נמי יחזיר לבעל כיון דכבר זכה במחיל' או בהודא' וכאן מיירי משוברין שלנו דנפטר תיכף במחיל' או בהודא':

(כח) כתובו ובתומים הניח דין זה בצ"ע משום דקשי' ליה איך יכתבו שובר בלא צווי המלו' דהא הוי מפי כתבם וכמו שהקשו תו' בפ' חז"ה גבי ממח' וא"כ למ"ד דמפי כתבם אפי' העדאת עדים ליכ' למה לא בעי כתובו ע"ש. ולק"מ דהא בהודאת קרקע כותבין בלי צווי המוד' וכמבואר פרק ז"ב ושם הקש' בר"ן דהא הוי מפי כתבם כיון שנעש' שלא מדעת מתחייב וז"ל אבל בהודאת קרקע כיון שאין הקפד' בדבר ואין שום נזק למי שעש' ההודא' אם העדים יכתבו השטר מזה אם לאו אנן אמרינן ליה לדעתי' דמוד' זה דלכתבו שטר' ניחא ליה ומן הסתם כותבין כאלו הי' מדעת מקנ' וצו' לעשות שטר עכ"ל ואם כן ה"ה ה"נ דאין שום נזק והקפד' למוד' אמדינן ליה לדעתי' דניח' לי' דליכתוב שטרא וזה פשוט. ומיהו לפמ"ש בסי' ל"ט סק"ד בהודאת קרקע אם מוח' מלכתוב אין כותבין ודוק' בסתם אמדינן לדעתיה ע"ש א"כ ה"ה ה"נ אם מוח' אין כותבין אבל בסתם כותבין וכמו בהודאת קרקע:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}