שולחן ערוך הרב אורח חיים נג

נג דין הראוי לירד לפני התיבה ובו ל"ו סעיפים: א עד ישתבח א"צ לש"ץ שירד לפני התיבה כלל אבל כשמגיעים לישתבח יש לו להש"ץ לעמוד לפני התיבה ולומר ישתבח ולא ימתין מלירד לפני התיבה עד הקדיש שלאחר ישתבח לפי שיש להסמיך הקדיש לישתבח בכל מה שאפשר ואסור להפסיק ביניהם כלל ולכן נהגו שהש"ץ עומד ג"כ כשאומר ישתבח שלא להפסיק מישיבה לעמידה בין ישתבח לקדיש שלאחריו שהוא צריך לומר אותו בעמידה מן הדין מפני שהוא דבר שבקדושה והוא הדין לברכו.

במה דברים אמורים בש"ץ שאומר גוף הקדיש וברכו אבל הצבור שעונין אחריו יש אומרים שאינם צריכים לעמוד כמו שיתבאר בסימן (נ"ה) [נ"ו]ו ואעפ"כ נוהגין לעמוד בשעת אמירת ישתבח אפילו כשאומר אותו ביחיד:

ב אע"פ שאין צריך הש"ץ לומר לפני התיבה אלא מישתבח ואילך מכל מקום צריך שיקרא לעצמו תחלה קצת פסוקי דזמרה וברוך שאמר לפניהם ואם לאו אינו יכול לומר ישתבח שהרי היא ברכה אחרונה לפסוקי דזמרה כמו שנתבאר בסימן נ"א ולכן צריך למחות ברבים שטועים כשהם בדרך ואין עת להאריך שמתחילין מישתבח ומברכין ברכה לבטלה אלא יאמרו ברוך שאמר וקצת פסוקי דזמרה על דרך שנתבאר בסי' נ"ב או יתחילו מיוצר אור:

ג מי שלא היה לו טלית עד שהגיע לישתבח לא יברך על עטיפת ציצית בין פסוקי דזמרה לישתבח ואין צריך לומר באמצע פסוקי דזמרה מפני שאסור להפסיק מברוך שאמר עד סוף ישתבח אפילו לצורך מצוה כמו שנתבאר בסימן נ"א אלא יברך בין ישתבח ליוצר שאז מותר להפסיק לצורך מצוה כמו שיתבאר בסימן נ"ד.

במה דברים אמורים ביחיד אבל ש"ץ שלא הביאו לו טלית עד ישתבח יתעטף ויברך קודם שיתחיל ישתבח כדי שיאמר הקדיש מיד אחר ישתבח ולא יפסיק אלא א"כ הביאו לו אחר ישתבח כמו שיתבאר בסי' נ"ד.

וכן אם אין מנין בבית הכנסת ימתין הש"ץ עם ישתבח וישתוק ולא ידבר כלום עד שיבא מנין ויאמר ישתבח וקדיש ויכול להמתין ולשהות אפילו חצי שעה שזהו שיעור כדי לגמור את כל פסוקי דזמרה מברוך שאמר עד סוף ישתבח ואף על פי כן אין צריך לחזור לראש הואיל ושהה ברצונו שלא מחמת אונס כמו שיתבאר בסי' ס"ה ובדיעבד אפילו שהה מחמת אונס כגון שלא היה המקום נקי וכיוצא בזה בענין שבקריאת שמע כיוצא בזה יש שמצריכים לחזור לראש כמו שיתבאר שם מכל מקום בפסוקי דזמרה שהם מדברי סופרים יש לסמוך על דברי המקילין שם:

ד ש"ץ צריך שיהיה הגון שנאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה ואמרו חכמים זה ש"ץ שאינו הגון ויורד לפני התיבה.

ואיזהו הגון שיהיה ריקן מעבירות ושיהיה פרקו נאה דהיינו שלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו ושיהיה עניו ומרוצה לעם כדי שיסכימו לתפלתו ויש לו נעימה וקול ערב שמושך הלב ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים כדי שיהיו הפסוקים של תפלה סדורים בפיו:

ה אם אין מוצאין מי שיהיו בו כל המדות הללו יבחרו הטוב שבצבור בחכמה ומעשים טובים ואם היה כאן עם הארץ זקן וקולו נעים והעם חפצים בו ובן י"ג שנה המבין מה שהוא אומר ואין קולו נעים הוא קודם לעם הארץ הזקן כי יודע מה מתפלל:

ו מי שעבר עבירה בשוגג אפילו הרג נפש בשגגה וחזר בתשובה מותר להיות ש"ץ מפני שלא נקרא אין פרקו נאה אלא מי שמועד לעשות דברים שאינם מהוגנים אבל מי שבאה לידו שגגת מעשה ומתחרט הרי זה צדיק גמור לכל התורה כולה אבל אם עשה במזיד (פעמים רבות) אע"פ שאח"כ עשה תשובה גמורה אין ממנין אותו ש"ץ שהרי מכל מקום יצא עליו שם רע קודם התשובה ולא היה פרקו נאה ומכל מקום אם עבר עבירה באונס אפילו המיר באונס ושב יכול להיות ש"ץ קבוע.

וכל זה למנותו ש"ץ לכתחלה אבל אין מעבירין אותו מפני שם רע שיצא עליו בילדותו או אפילו יצא עליו מקרוב וידוע ואם יוצא עליו שם רע עתה והוא קול שאינו פוסק (ואין לו אויבים המוציאים קול) אפילו יחיד יכול למחות להעבירו.

וש"ץ שיצא פעמים רבות טריפה מתחת ידו מסלקין אותו מש"ץ ואין מחזירין אותו אפילו אחר שיעשה תשובה המכשרתו להיות שוחט ובודק כבתחלה כיון שכבר יצא עליו שם רע פעם אחת וסלקוהו שוב אין ממנין אותו לכתחלה: