שולחן ערוך אורח חיים תרסד ד


שולחן ערוך

שיעור ערבה זו, אפילו עלה אחד בבד אחד:

הגה: מיהו מכוער הוא להיות עלה אחד בבד אחד (טור בשם רב האי), על כן נהגו לעשות ההושענות יפים משום "זה אלי ואנוהו".

ושיעור ארכה כשיעור אורך ערבה שבלולב:

הגה: וכל הפוסל בערבה שבלולב פוסל בערבה זו (מדברי ר"ן פרק לולב וערבה).

וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלש:

הגה: ויש אומרים שצריך לנענע בה (טור בשם רש"י). ונהגו לעשות שתיהן, מנענעין בה ואחר כך חובטין אותה:

מפרשים

מגן אברהם

(ה) וכל הפוסל:    חוץ מנשרו רוב עלי':


(ו) על הקרקע:    דוקא יש לחבוט כ"כ המ"ב וכ"כ המקובלי':

באר היטב

(ה) עלה א':    כ' רמ"מ סי' כ"ה בשם גדול א' שיהיו בו י"ז בדים כמנין השם בן ד' במ"ק והאר"י ז"ל כתב חמשה בדים עמ"ש בסי' תר"ס ס"ק ד' ועמ"א.


(ו) פוסל:    חוץ מנשרו רוב עליה. מ"א.


משנה ברורה

(טז) ההושענות יפים — וטוב לכתחילה שיהיה על כל פנים ג' בדין. ובשם האר"י כתבו ה' בדין:


(יז) כשיעור אורך וכו' — דהיינו ג' טפחים, דלא מצינו שהקילו בה אלא בפרט זה דעלה אחד וכו'. יש אומרים דערבה של הושענא רבה יש ליטול הבדים בלתי קשורים, אבל הרמ"ז חלק עליו וכתב דצריך לקשרם, וכן מנהגינו:


(יח) וכל הפוסל בערבה שבלולב וכו' — ועל כן יש ליזהר שלא יהיה גזול ולא יבש. והנה על כל פנים אם לא היה יבש אלא כמוש בודאי כשר. ומכל מקום נראה לי דלכתחילה יותר טוב שיהיה לחין, וראיה ממה דאיתא שם במשנה דף מ"ה דהיו מניחין אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו, והוא משום הידור מצוה:


(יט) על הקרקע או על הכלי — ובשם האר"י ז"ל כתבו דדווקא על הקרקע יחבוט ה' חבטות. וטוב לחבוט תחילה על הקרקע ה' חבטות, ואחר כך על הכלים להסיר העלין. ואינו צריך להסיר כל העלין:

ביאור הלכה