פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים תרנח ז

שולחן ערוך

שותפים שקנו לולב או אתרוג בשותפות אין אחד מהם יוצא בו ידי חובתו ביום הראשון עד שיתן לו חלקו במתנה:

הגה: ודוקא שלא קנו לצורך מצוה אבל אם קנו לצורך מצוה יוצאים בו מסתמא דאדעתא דהכי קנאוהו (המגיד):

מפרשים

מגן אברהם

(י) אין א' מהם וכו':    משום דקפדו אהדדי כמ"ש ס"ח דאדעתא דהכי קנוהו דיש ברירה כמ"ש ביורה דעה סי' רכ"ו (מ"מ בשם רשב"א) ובתשו' סי' ס"ב כ' שאמר כן להל' ולא למעשה ולכן נ"ל שטוב להכריז שיתן כל א' חלקו לחבירו במתנה כי בסי' רכ"ו יש הרבה דיעות בזה ע"ש בב"י עמ"ש סוף סי' זה:

באר היטב

משנה ברורה

(כט) אין אחד מהם יוצא וכו' — דבעינן שיהא כולו שלו. ואם אמר לו טול לך לצאת בו עיין לעיל בסעיף ג במה שכתב שם:


(ל) חלקו במתנה — ואפילו בעל מנת להחזיר גם כן סגי כנ"ל בסעיף ד:


(לא) יוצאים בו מסתמא — רוצה לומר אף שלא פירשו כן בהדיא:


(לב) דאדעתא דהכי קנאוהו — רוצה לומר דכיון שידעו בשעת לקיחה שאינו ראוי ליחלק ועל דעת כן לקחוהו הוי כאלו פירשו שלכל אחד בשעה שיקחהו לצאת בו יהיה כולו שלו על מנת שאחר כך יחזירהו לחבירו ומכל מקום טוב לומר בפירוש שנותן כל אחד חלקו לחבירו במתנה על מנת להחזיר בשעה שיוצא בו וכמו שכתבנו לקמיה בסעיף ט:

ביאור הלכה

(*) שותפים שקנו אתרוג וכו':    בלבוש איתא אחים או שותפים וכו' וטעמו דכיון שהוא רק אתרוג אחד אפילו באחים ג"כ דינא הכי כמו שכתוב בסעיף שאחר זה: