שולחן ערוך אורח חיים תריח ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אם שנים אומרים צריך אפילו מאה אומרים אינו צריך ואפילו החולה אומר עמהם שאינו צריך מאכילין אותו מאחר ששנים אומרים צריך:

הגה: והוא הדין אם החולה ורופא אחד עמו אומרים צריך אף על פי שמאה רופאים אומרים אינו צריך מאכילין אותו (טור) ולא חיישינן דהחולה אומר צריך משום דמאמין לרופא זה שאומר צריך (בית יוסף בשם מהרי"א):

מפרשים

 

ט"ז - טורי זהב

וה"ה אם החולה ורופא א' כו'. כ"כ הטור ורבים מקשים ל"ל האי א' שעמו הא קי"ל אפי' הוא עצמו שאומ' צריך מהני אפי' כנגד מאה ותי' ב"י בשם מהר"י דה"א דגרע טפי אם אחר עמו וכמ"ש כאן רמ"א דלא חיישינן דהחול' אומר צריך משום דמאמין לרופא וק"ל ממה דפרכינן בגמר' תנן חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין ע"פ בקיאין אין ע"פ עצמו לא ע"פ בקיאין אין ע"פ בקי א' לא ומזה פרכינן על מ"ש שם דמאכילין ע"פ עצמו או ע"פ רופא א' ומשנינן הב"ע דאמר ל"צ וליספו ליה ע"פ חד בקי ל"צ דאיכא אחרינא בהדי' דאמר ל"צ ופרכי' פשיטא דביש בקיאים דמאכילים אותו ספק נפשות הוא וספק נפשות להקל ומשני ל"צ דאיכא תרי אחריני בהדי' דאמרי' ל"צ ואע"ג דאמר רב ספרא תרי כק' וק' כתרי ה"מ לענין עדות אבל לענין אומדנא אזלי' בתר רוב דיעות ה"מ לענין אומדנא דממונא אבל הכא ספק נפשות ולא אזלי' בתר רוב דיעות וכיון דאיכא תרי דאמרי צריך אפי' ק' אומרים ל"צ ספק נפשות הוא ופרכינן הא מדקתני סיפא ואם איי שם בקיאים מאכילים אותו ע"פ עצמו מכלל דרישא דאמרי צריך חסורי מחסרא וה"ק בד"א דאמר ל"צ אני דאז בעינן ב' בקיאים אבל אם אמר צריך אני אם אין תרי בקיאין דאמרי ל"צ אלא א' מאכילין ע"פ עצמו וקשה דאמאי דחיק תלמוד' לאוקמא למתני' בחסורי מחסרא אמאי לא מתרץ דאזלי' בתר רוב דיעות ובין ברישא בין בסיפא אומר החול' צריך אני אלא דברישא דאיכא בקיאין בהדיה אין הוא נחשב לכלום כי הוא מאמין לדברי שני בקיאים וא"כ הוא הוה כאלו אינו וההיתר הוא על פי הבקיאין ונ"מ אם יהיו רוב דיעות לאיסור אזלי' בתר רוב דיעות ולא מצרפי' לדיע' של החולה בהדי המתירים וע"ז סיים שפיר בסיפא דאם אין שם בקיאים אלא הוא בעצמו אומר צריך אז נאמן הוא וא"כ שפיר מיתרצא האי ברייתא אם יש מקום לסברא זו דהוא מאמין לדברי הבקיאים ואפי' את"ל שאין סברא זו מספקת להאמ' להיות כך מכל מקום נימא דגבי אחר בהדי' לא תפסי' סברא זאת אבל בשני בקיאין שפיר נימא הכי שמאמין לב' רופאים וגריר בתרייהו. והנלע"ד לתרץ דברי הטור דאין מועיל אמירת החולה באומרו צריך אני אלא אחר שהוא שואל לאכול כמ"ש הטור בסמוך דאז בודאי ברור לו חולי שלו ונאמן אפי' נגד ק' אבל אם הוא אין שואל כלום אלא כששואלין אותו אומר צריך אני זה לא מהני כ"כ אלא הוה כאלו אומר דבר זה רופא אחר דהיינו מצד אומדן שלו אומר כן ואז אינו נאמן טפי מרופא א' ואינו נאמן נגד שנים ע"כ צריך כאן א' עמו דאז נחשב כאלו היו כאן שני רופאים ונאמן אפי' נגד ק' כנ"ל בישוב דברי הטור: 

משנה ברורה

(יא) מאחר ששנים וכו':    ר"ל דתרי כמאה חשיבין ולא אזלינן בתר רוב דעות בסכנת נפשות:

(יב) אע"פ שמאה רופאים וכו':    אפי' הם בקיאים ומופלגים יותר בחכמה מרופא זה משום דהחולה מסייעו ולב יודע מרת נפשו:

פירושים נוספים



▲ חזור לראש