שולחן ערוך אורח חיים תקנה ב

יש מי שנוהג לשכב בליל תשעה באב ^ומוטה על הארץ, ומשים אבן תחת ראשו.

הגה: ויש לאדם להצטער בעניין משכבו בליל תשעה באב, שאם רגיל לשכב בשני כרים, לא ישכב כי אם באחד (תוספות סוף תענית).

ויש בני אדם משימים אבן תחת מראשותיהם, זכר למה שנאמר: "ויקח מאבני המקום", שראה החורבן (מרדכי דמועד קטן). ^זמיהו עוברות שאינן יכולין להצטער, אינן חייבות בכל אלה (תוספות).

וימעט אדם ^חמכבודו ומהנאתו בתשעה באב בכל מה שאפשר:

מפרשים

ביאור הגר"א

עריכה

יש מי כו'. להחמיר כר"י ורבנן דברייתא ועמ"ש בסי' תקנ"ט ס"ג דבירוש' מ' דרבנן מודו ליה בזה:

ויש לאדם כו' וימעט כו'. שאף בסעודה המפסקת אמרו ימעט כו':

ומיהו עוברות כו'. גמרא שם תניא אמרו ליה לר"י כו' א"ל אף אני לא אמרתי כו':

משנה ברורה

עריכה

(ו) מוטה על הארץ – ואדם חלוש אין צריך להחמיר בזה, ויישן על המיטה.

(ז) מיהו עוברות וכו' – והוא הדין באדם חלוש, וכנ"ל.

(ח) מכבודו ומהנאתו – אסור לעשן טיטון (שקורין רייכערין) אפילו בארבע צומות, וכל שכן בתשעה באב [כנה"ג]. והחמיר מאד, עד שכתב שמי שמעשן בתשעה באב ראוי לנדותו.

ויש מאחרונים שמקילין. ועל כן, מי שדחוק לו, שמורגל בו ביותר, יש להקל אחר חצות בצנעא בתוך ביתו. וכן כתב בשערי תשובה בסימן תקנ"ט ס"ק ג'.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}