שולחן ערוך אורח חיים תצו ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אין חילוק בין ראשון לשני אלא לענין מת וכן לכחול את העין:

הגה: או שאר חולי שאין בו סכנה (ר"ן פרק אין צדין):

אף על פי שאסור בראשון אלא על ידי נכרי אם אין בו סכנה בשני מותר אפילו על ידי ישראל חוץ מיום טוב שני של ראש השנה דשני ימים קדושה אחת אריכתא הן:

הגה: ודוקא שבות דרבנן דומיא דמכחל עינא אבל אב מלאכה אסור לישראל לעשותו אפילו ביום טוב שני (ר"ן פרק אין צדין והמגיד פרק ד'):

מפרשים

ט"ז

אלא לענין מת. משום כבודו ויתבאר בסי' תקכ"ח. ולכחול העין כתב הר"ן מטעם דמלאכה גופא היא שבות אבל שאר אבות מלאכות לא וא"כ מ"ש רמ"א ע"ז או שאר חולי שאין בו סכנה הוא נמי במידי דאין בו רק שבו' וכ"ה מסקנת הר"ן:

מגן אברהם

(ג) לכחול את העין:    אף על פי שאינו חולי הכולל כל הגוף עיין סי' שכ"ח סי"ז דבחולי הכולל כל הגוף אפי' בשבת שרי לעשות שבות לכן השמיט הרב"י או שאר חולי וכו' ורמ"א בא להורות דאפילו להאוסרין בשבת מתירין בי"ט: מי שנפל ונצרר הדם אסור להקיז דם שקורין קעפ"פן אפי' ע"י עכו"ם שיכול להמתין עד למחר (או"ה) וע' ת"ד סי' ת"כ:

באר היטב

(ב) עכו"ם:    מי שנפל ונצרר הדם אסור להקיז דם שקורין שרעפפי"ן או קעפ זעצי"ן אפי' ע"י עכו"ם שיכול להמתין עד למחר. או"ה מ"א.


משנה ברורה

(ד) אלא לענין מת - משום כבודו ויתבאר לקמן בסימן תקכ"ו. ולענין כיבוי דליקה עיין פר"ח ויתבאר לקמן בסימן תקי"ד ס"א:

(ה) וכן לכחול את העין - מיירי שחש בעינו קצת וכל גופו בריא ואינו מרגיש מיחוש בגופו מחמת העין דבכגון זה בשבת ויו"ט אסור לעשות שום רפואה ע"י עצמו אפילו בשינוי וכמו שנתבאר לעיל סימן שכ"ח סי"ז במשנה ברורה ס"ק נ"ב והכא ביו"ט שני שרי לכתחלה ואפילו בלי שינוי:

(ו) או שאר חולי - וג"כ בשאינו כולל כל הגוף:

(ז) בשני מותר וכו' - שמיני הנאת הגוף לא החמירו בו ביו"ט שני בשבות דרבנן:

(ח) אסור לישראל וכו' - ואפילו חש בכל גופו נמי אסור ע"י עצמו. כתב באו"ה אדם הנופל או הנגוף ונצרר דם במקום נפילתו או נגיפתו אין חשיב חולי הפנימי ומאחר שאין מצטער כ"כ ויכול להמתין למחר בלי סכנה נראה דאסור להקיז דם שקורין קעפפ"ן [ובלשוננו באנקע"ס] אפילו ביו"ט שני של גליות ואפילו ע"י עכו"ם עכ"ל:




פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש