שולחן ערוך אורח חיים תעב ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

אשה אינה צריכה הסיבה אלא אם כן היא חשובה.

  • הגה: וכל הנשים שלנו מיקרי חשובות (מרדכי ריש פרק ערבי פסחים ורבינו ירוחם), אך לא נהגו להסב, כי סמכו על ראבי"ה דכתב דבזמן הזה אין[1] להסב (דברי עצמו):

מפרשים

 

(ג) דבזמן הזה כו' — דראבי"ה סבירא ליה בזמן הזה אין צריך להסב, כיון דאין רגילות בארצנו בשאר השנה להסב אלא יושב כדרכו, על זה סומכות הנשים שלא להסב. וכתב מורי חמי ז"ל: אבֵל אינו מיסב, מאחר דישיבה כדרכה הוי דרך חירות, וכן המנהג. וכל שכן באותן שלובשין הקיט"ל בשעת סדר, שהאבל לא ילבשנו. אלא דנראה דטעם לבישת הקיט"ל הוא שלא תזוח דעתו עליו מפני השמח, על כן ילבש בגד מתים; ולפי זה גם האבל ילבשנו. ועיין מה שכתבנו סימן תר"י לענין יום הכיפורים:
 

(ה) א"צ הסיבה:    אבל תוך י"ב חדש א"צ הסיב' (ב"ח) וגם אינו לובש הקיטל כמו שנוהגין דבלא"ה לבו נכנע ונ"ל דה"ה אבל תוך ל' על שאר קרובי' כשלא נהג ז' קודם הרגל:
 

(ד) הסיבה:    כתב הב"ח דאבל כל י"ב חודש לא יסב וגם אינו לובש הקיט"ל דבלא"ה לבו נכנע. כתב המ"א ז"ל דה"ה אבל תוך למ"ד על שאר קרובים כשלא נהג שבע' קודם הרגל ע"ש. וכנה"ג בספרו פסח מעובין סי' קע"ו כתב דאפילו תוך שבעה כיון דפסק' אבילתו חייב להסב וכן המנהג ע"ש. והסכים עמו הח"י וכתב מנין לנו להחמיר באבילות דקיל' ולבטל ממצות הסיב' מ"מ אם אפשר לשנות קצת ישנה ועכ"פ ילבוש הקיט"ל שהוא בגד מתים וכ"כ הט"ז. (דלא כמ"א עכ"ל).
 

(יב) אינה צריכה הסיבה - דסתם אשה אין דרכה להסב בשום פעם:

(יג) דבזמן הזה אין להסב - טעמו כיון דאין רגילות בארצנו בשאר ימות השנה להסב אלא יושב כדרכו. אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו או תוך שלשים על שאר קרובים כגון שלא נהג שבעה לפני הרגל אף שהוא חייב בהסיבה מ"מ הנכון שלא יסב על מטה כבודה וכלולה אלא יסב בשינוי קצת דהיינו על מטה וכר אחד תחת מראשותיו או על ברכי חבירו. וקיטל נהגו שלא ללבוש ומ"מ הלובש אין מוחין בידו:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש

  1. ^ צ"ל: אין צריך. (טור ומשנ"ב להלן ס"ק כ) (באדיבות מהד' דרשו).