שולחן ערוך אורח חיים שג יד

יוצאת בחוטי שער בין שהם עשוים משערה או משער חברתה ואפילו משער בהמה ובלבד שלא תצא זקנה בשל ילדה ולא ילדה בשל זקנה:

מפרשים

ילדה בשל זקינה. דמחכו עלה ואתיא לשלופיה:

(ח) ובלבד: דמחכו עלה ואתי' לשלופי.

(לו) בחוטי שער - שמהדקתן על ראשה ואין זה פאה נכרית המבואר לקמן בסי"ח דאסורה לצאת בה לר"ה דהתם יש בה משום תכשיט אבל הכא הוא רק חוטין בעלמא:

(לז) ואפילו משער בהמה - ולא אמרינן דמאיס ואתי למשלפא:

(לח) ובלבד שלא תצא וכו' - הטעם בכל זה משום דמחייכא עלה ואתיא לשלופי ולאתויי: