שולחן ערוך אורח חיים שג ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · שג · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מותר לצאת בחוטין שבצוארה שהם רפויים ואינה צריכה להסירם בשעת טבילה אבל בקטלא שבצוארה אסור מפני שצריכה להסירם בשעת הטבילה לפי שהיא מהדקת אותה כדי שתראה בעלת בשר וחיישינן דלמא אתיא לאתויי ד' אמות ברשות הרבים ולא תצא בטוטפת והוא כמין ציץ ומגיע מאוזן לאוזן ולא בשרביטין והוא גם כן ציץ ואינו מגיע אלא עד לחייה שכורכתו על ראשה ותולה לה על לחייה מכאן ומכאן והוא שאינם תפורים בשבכה דחיישינן דלמא שלפא לאחוויי ואתיא לאתויי ד' אמות ברשות הרבים אבל אם תפורים ליכא למיחש להכי ומותר:
- הגה: ויש אומרים דבתולה שאינה חוששת לגילוי ראשה אפילו תפורה בשבכה אסור דחיישינן שמא תסירה עם השבכה ואתי לאתויי (אור זרוע):
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
שהם רפויים כו'. ונראה דהא לא אסרי כאן דלמא שלפא ומיחוי דזה אינו אלא בתכשיט שהוא חידוש:
בקטלא שבצוארה. כאן הטעם משום טבילה דזה הוה חציצה ופי' קטלא מבואר בסעיף ז' אלא דשם יש איסור מחמת דלמא שלפא ומחוי לחברת' כיון שהוא חשוב וא"כ ל"ל כאן טעם דחציצה פי' התו' דכאן שהיא מהדק' כדי שתראה בעלת בשר ממילא לא תשלפה כי אז לא תהיה נראית בעלת בשר אבל לקמן מיירי שהקטלא רפוי' סביב צוארה ואין שם חציצה אלא אסור מכח דלמא שלפא כו' והחילוק שבין חוטין לקטלא אמרי' בגמ' שהחוטין לא מיהדקא בחוזק כי אינה חונקת עצמה משא"כ בקטלא שהיא רחבה ואינה חונקת:
משנה ברורה
(ז) שהם רפויים - שאינה מהדקן בחוזק שאינה חונקת עצמה משא"כ בקטלא שהיא רצועה רחבה כדלקמיה בסעיף זיי"ן ואינה חונקת והא דלא אסרו בחוטין משום דלמא שלפא ומחויא דזה אינו שייך אלא בדבר שהוא תכשיט:
(ח) לפי שהיא מהדקת - היינו דמשו"ה יש בזה משום חציצה ואף דלקמיה בס"ז משמע דטעם האיסור הוא משום דהוי דבר חשוב וחיישינן דלמא שלפא ומחויא התם מיירי ברפויה סביב צוארה ואפ"ה אסור משום שלפא ומחויא והכא כשמהדקת כדי שתראה בעלת בשר ממילא לא שלפא מעליה שאז לא תראה בעלת בשר ואפ"ה אסורה משום דצריכה להסירה משום חציצה:
(ט) דחיישינן וכו' - דמיני תכשיט הם:
(י) ליכא למיחש להכי - שאינה נוטלת השבכה מראשה בר"ה כדי שלא תתגלה שערה:
ביאור הלכה
(*) והוא שאינם תפורים וכו': הנה העתיק בזה לשון המשנה בדף נ"ז ובדף ס"ד ע"ב ובטור איתא דאפילו קשורים שפיר דמי ומקורו מהא דאיתא בברייתא נ"ז ע"ב בטוטפת ובשרביטין הקבועין בה ומפרש דהיינו קשורין ועיין בפמ"ג:.