שולחן ערוך אורח חיים רצב ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אומרים צדקתך ואם חל בו יום שאילו היה חול לא היו אומרים בו במנחה נפילת אפים אין אומרים צדקתך:

הגה: ונהגו שלא לקבוע מדרש בין מנחה למעריב (טור) אבל אומרים פרקי אבות בקיץ ושיר המעלות בחורף וכל מקום לפי מנהגו:

מפרשים

ט"ז

אומרים צדקתך כו'. שבאותה שעה מת משה רבינו ע"כ אומרים צידוק הדין וע"כ אין קובעין מדרש כי חכם שמת כל מדרשות בטלים כ"כ הטור בשם רבינו שר שלום ובאשר"י ובמרדכי פ' ע"פ הקשו ע"ז דא"א לומר שמשה מת בשבת דהא אמרינן שאותו יום כ' ס"ת ול"נ דגם רב ש"ש לא כוון לומר דבשבת מת אלא בערב שבת בזמן המנחה מת ולפי שבשבת ניתנה התורה ע"י משה עושים זכרון בזמן המנחה לבטל המדרש ובע"ש לא הוצרכו לבטל קביעת המדרש דבלא"ה אין לימוד באותו שעה שהרי עוסקים בקבלת שבת ובתפלה ע"כ אמר שבאותו שעה מת משה דהיינו שעת המנחה ובע"ש כנ"ל ליישב. הב"י הביא בשם ש"ל דהנוסח הוא יום מנוחה וקדושה לעמך נתת כך ראוי לומר שהרי בסוף הל' אומר ינוחו בו ל' זכר ומי שאינו אומר יום מנוחה צ"ל ינוחו בה ל' נקיבה שכל הל' שלמעלה הוא ל' נקיב' עכ"ל פי' דשם של שבת הוא ל' נקיבה בתור' כמ"ש שבת היא ויום הוא ל' זכר ע"כ במקום שלא נזכר יום י"ל ינוחו בה ובתוספות פ"ק דכתובות דף ה' כתבו דשבת פעמים ל' זכר דכתיב שומר שבת מחללו ופעמים ל' נקיבה דכתיב מחלליה מות יומת:

מגן אברהם

(ג) בו במנח':    פי' בין שיום השבת הוא ר"ח בין שיום א' הוא ר"ח א"כ אין אומרים במנחה נפילת אפים ולכן א"א צדקתך כנ"ל ובכ"ה לא הבין כך ולכן האריך בחנם:

(ד) במנחה נפילת אפים וכו':    שכבר חל יום שלאחריו כמ"ש סי' תרס"ו [כל בו] וגם האבל זוקף המטות בע"ש מן המנחה ולמעלה [ל"פ]:

(ה) שלא לקבוע מדר':    ובמרדכי כתוב שלא ללמוד כונתו שלא ללמוד בחברותה אבל שנים שנים לומדים בבתיהם כמ"ש ביורה דעה סי' שד"מ סי"ח ולכן המנהג לדרוש קודם מנחה ואם נמשכה עד סמוך לחשיכ' שלא יוכלו לקיים סעודה ג' אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות עיין סי' רצ"ט:

באר היטב

(ג) צדקתך:    דמתו בו יוסף משה ודוד. וב"ח האריך להוכיח שלא מת משה בשבת רק בע"ש מת ולא נקבר עד שבת למנחה ואנו אומרים צדוק הדין עליו בזמן שנקבר. וי"מ דאומרים צדקתך להצדיק הדין על הרשעים שמחזירין לגיהנם במ"ש.

(ד) מדרש:    ובמרדכי כ' שלא ללמוד כוונתו שלא ללמוד בחברותא אבל שנים שנים לומדים בבתיהם כמ"ש ביורה דעה סי' שמ"ד סעיף י"ח לכן המנהג לדרוש קודם המנחה ואם נמשכה עד סמוך לחשיכה שלא יוכלו לקיים סעודה ג' אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות. מ"א.


משנה ברורה

(ו) צדקתך - דמתו בו יוסף משה ודוד ולכן נהגו שלא לקבוע אז מדרש כי חכם שמת כל המדרשות בטלים וב"ח האריך להוכיח שלא מת משה בשבת רק בע"ש ולא נגנז עד שבת במנחה בשעתא דעת רצון וכמ"ש בזוהר ואנו אומרים צדוק הדין עליו בזמן שנגנז וי"מ דאומרים צדקתך להצדיק הדין על הרשעים שחוזרין לגיהנם במו"ש:

(ז) בו במנחה וכו' - פי' בין שיום השבת הוא ר"ח בין שיום א' שאחריו הוא ר"ח וא"כ אלו היה חול לא היו אומרים במנחה נפילת אפים שכבר חל במקצת יום שלאחריו ולכן גם עתה א"א צדקתך:

(ח) ונהגו - ואינו איסור אלא מנהג לזכרון בעלמא והטעם כנ"ל בסק"ה ודוקא שלא ללמוד בחברותא אבל שנים שנים לומדים בבתיהם כמ"ש ביו"ד סימן שד"מ סי"ח לענין נשיא שמת:

(ט) בין מנחה למעריב - היינו כשהוא סמוך לחשיכה ולכן המנהג לדרוש קודם מנחה ואם נמשכה הדרשה עד סמוך לחשיכה אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות כדי שיוכלו לקיים סעודה ג' בזמנה [מ"א] ובא"ר איתא בשם מלבושי יו"ט שראה לרבו מהר"ל מפראג כמה פעמים שדרש בין מנחה למעריב. וע"כ נראה דבזמנינו אין למנוע זה כידוע שמצוי בעו"ה באיזה מקומות שעוסקין אז כמה אנשים בבהמ"ד בשיחה בטלה ובודאי טוב יותר לשמוע אז דברי מוסר כדי שלא יבואו לזה:




פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש