שולחן ערוך אורח חיים רמו ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

ישראל שהשכיר שוורים לאינו יהודי לחרוש בהם וחורש בהם יש מתירים אם קבל עליו האינו יהודי אחריות מיתה וגזילה וגניבה ויוקרא וזולא ויש אומרים דכיון שאין האינו יהודי יכול למכרה אם ירצה נקראת בהמת ישראל. (ועיין למטה בסימן זה):

מפרשים

 

באר היטב

(ט) בהמת ישראל:    ישראל שיש לו סוס ובא המושל המכירו להשאילו או להשכירו והוא אינו יכול למאן נגדו מפני איבה ימכרנו לו בדבר מועט ואז יכול המושל לעשות בו כרצונו ואם אח"כ יחזור ויתן לו הסוס וגם השכירות מתנה בעלמא יהיב. תשובת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ט ע"ש. והמחבר יד אהרן חולק עליו וכתב ול"נ שאם הגוי יכול למוכרו אף שמכרו לו בדבר מועט מותר ואם אינו יכול למוכרו אסור שנקראת בהמת ישראל בכל מקום וכ"כ בתשובת צמח צדק ע"ש והיותר טוב שיפקירנה.
 

משנה ברורה

(כ) אם קבל עליו - דעי"ז הוי הבהמה כמו של א"י ומותר לחרוש בה בשבת ואע"פ שמחזירה בעין אם לא יקרה לה כלום מ"מ השתא ברשת הא"י קאי לגמרי כיון דגם ליוקרא וזולא ברשותו היא:

(כא) ועיין למטה - היינו דשני יש מתירין ועין במה שנכתוב שם:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש