פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים ריא ד

שולחן ערוך

כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעורה קודם לברכה וארץ בתרא הפסיק הענין וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא הלכך תמרים קודמים לענבים שזה שני לארץ בתרא וזה ג' לארץ קמא.

הגה: ודוקא שאוכל ענבים כמות שהן אבל אם עשה מהם יין שקובע ברכה לעצמו בורא פרי הגפן חשובה והיא קודמת לברך עליו תחלה אבל מעשה קדירה מחמשת מיני דגן היא חשובה יותר מברכת היין. כל הנאמר סמוך לארץ קמא קודם למה שנאמר סמוך לארץ בתרא לאחר ששוה לו בסמיכה לארץ (טור):

מפרשים

מגן אברהם

(ה) כל הקודם:    להרמב"ם איירי בשניה' חביבי' בשוה:


(ו) תמרים קודמים וכו':    הא דלא נקט זית קודם לשעור' משום דס"ל להרב"י דשעור' דקרא איירי במעשה קדירה כמ"ש ס"ה וא"כ היא קודמת לכל כמ"ש ס"ו:


(ז) היא חשובה:    לפי שהי' מבוררת יותר וגם קודמת ליין בפסוק (טור):


(ח) כל הנאמר וכו':    צ"ע דהא הרב"י השמיט זה בכונ' משום דכת' בס"ה דקרא איירי במעש' קדירה והן קודמין אפי' לגפן כמש"ל בס"ו וא"כ למה כתב רמ"א זה דמשמע דוקא כששוה לו בסמיכה כגון שעורה ותמרים אבל זתים קודמין לשעורה וזה אינו דהא מעשה קדירה קודמין לכל ואי ס"ל לרמ"א דקרא איירי אף בכוסס חטה ה"ל להגיה כן בס"ה ולאשמעי' דכוסס קודם לגפן ותאנה וכו' בשלמא הטור ס"ל די"ל דקרא איירי אף בכוסס חטה ואיצטריך לאשמעי' דחטה קודם לזית ושעורה לתמרי' אבל להש"ע קשה ועמ"ש ס"א וס"ג ופשיט דלבה"ג בכוסס חטה ושעורה אפי' רמון קודם להם דבפה"ע קודם וקרא לא איירי בכוסס כלל ודברי הלבוש בהג"ה אין עולים כהוגן למעיין במקום מוצא הדבר ע"ש גם מ"ש דזית קודם שגדל הנץ שמברכין בפה"א כמ"ש סימן ר"ב הוא קודם לשעור' לא נ"ל דלא מקדימין מין ז' אלא כשנגמר פריו דלא משתבח לן קרא במידי דלא חזי וכ"מ ברא"ש שהקשה על בה"ג מדמברך על חטה ושעורה מקמי גפן ואין קושי' דאיכ' למימ' דמיירי בבוס' אלא ע"כ כמ"ש וכ"כ הב"ח דבכוסס קמח חטי' לכ"ע אינו מין ז': ובהגה בלבוש כתב השואל דבאמת דיין קודם לכל כיון שברכתו חשובה וברכת במ"מ קודמת ליין משום שהיא חשובה וגם קודמת בפסוק וברכת זית קודמת לברכת במ"מ מפני שקודמת בפסוק דקדימת הפסוק הוא עדיפ' מחשיבת ברכת במ"מ וחשיבת היין היא עדיפא מקדימת הפסוק אך במ"מ לפי שהיא חשובה וקודמת היא קודמת ליין עכ"ד, וברמזים משמע דמעשה קדירה דשעורים וזית זית קודם ע"ש וכ"כ בהדיא בהגהו' סמ"ק ע"ש ועס"ה וס"ו ובכוסס חטה חביב עדיף כמ"ש ס"א ובשניהם חביבים יש להקדים הכתוב בפסוק קודם, ומ"ש הרב"י כוסס וכו' אינה קודמת כו' פי' אלא חביב קודם כמ"ש ס"א כנ"ל לישב דברי רמ"א דס"ל דיש לנהוג כהסמ"ק וכמש"ל:

באר היטב

(ו) בפסוק:    להרמב"ם איירי בשניהם חביבים בשוה.


(ז) בתרא:    וזית קודם לשעורה אף במעשה קדרה דשעורה עיין מ"א ט"ז.


משנה ברורה

(יט) כל הקודם וכו':    דמקרא זה חושב המינים שנשתבחה בהן א"י וכל המוקדם בפסוק הוא יותר חשוב מהמאוחר לפיכך הוא קודם לברכה וחטה ושעורה דקרא דקודמין לשארי המינים הוא דוקא שעשה מהן תבשיל להרבה פוסקים וכדלקמיה בס"ה:


(כ) קודם לברכה:    אף כשהמין השני הוא חביב יותר. וכתבו האחרונים דחשיבות מין שבעה להקדים ראשון לשני הוא רק כשנגמר הפרי אבל אם לא נגמר כגון זית קודם שגדל הנץ אף שהוא ראשון לארץ בתרא חשוב יותר המאוחר ממנו דמה שנשתבחה בהן א"י הוא רק בגמר פרי וכן כל כה"ג:


(כא) וארץ בתרא:    דכן הוא סדר המקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש ומארץ שבאמצע הוי התחלת סדר וכל הסמיך לו חשוב יותר מהמאוחר שבארץ קמא:


(כב) תמרים קודמין:    דדבש שבקרא הוא תמרים שיוצא מהן דבש [ב"י]:


(כג) תחלה:    היינו אפילו לזיתים שהיא ראשונה לארץ בתרא:


(כד) היא חשובה:    שגם ברכת בורא מיני מזונות היא ברכה מבוררת כמו ברכת היין והרי היא קודמת ליין בקרא. ונקט הרמ"א מחמשת מיני דגן להשמיענו דאף כוסמין ושבולת שועל ושיפון מזון הנעשה מהן ג"כ קודמין ליין דהם ג"כ בכלל חטים ושעורים:


(כה) לאחר ששוה וכו':    מלשון זה משמע דחטים ושעורים דקודמין הוא רק מהשוה להן בסמיכה לארץ כמו חטים לזיתים ושעורים לדבש [שהוא תמרים] אבל שעורים [היינו מזון הנעשה מהן כמו שמפרש בסעיף ה'] לזיתים לא אבל הלבוש כתב דברכת במ"מ היא קודמת לכל וכן הסכימו הרבה אחרונים:

ביאור הלכה

(*) קודם לברכה:    האחרונים נתקשו דהא לעיל בס"א כתב המחבר דעה ראשונה שכתב אותה בסתמא דכשאין ברכותיהן שוות על איזה שירצה יברך ואין כאן מצות קדימה אפילו היה האחד משבעת המינין וכאן סתם דכל הקודם בפסוק קודם לברכה הרי דחטים קודמין לשארי המינים של פה"ע אף דאין ברכותן שוות [ודברי הרא"ש והטור בעצמן קשים מאד שהם הם הדעה ראשונה שבס"א ואפ"ה הביאו גם דבר זה דכל הקודם וכו'] ועיין ב"ח ומ"א מש"כ בזה והגר"א בסקט"ו הביא דברי תר"י דמוקים הא דחטים קודמין דוקא בעשה מהן תבשיל דחשוב ביותר ולכן שייך להקדימן נגד כל המינים וכ"מ מא"ר וכ"כ בספר בית מאיר ואף דדברי הרא"ש והטור דחוקים לפי כל התירוצים אכן דברי השו"ע אפשר לפרש כן וכמו שביאר בעצמו בס"ה:.





▲ חזור לראש