שולחן ערוך אורח חיים רח ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אכל דגן חי או עשוי קליות או שלוק והגרעינין שלמים אינו מברך אלא בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות.

הגה: והא דמברך לפניו בורא פרי האדמה היינו באוכל חטין וכיוצא בהן דראויין לאכול כך אבל האוכל שעורים שלמים אפילו קלוין באש אינן ראוין לאכול רק על ידי הדחק ואין מברך לפניהם רק שהכל (כל בו וכן משמע מדברי רשב"א שמה שהשוה חטין לשעורין לברכה אחרונה משמע ולא לראשונה).

והתוספות נסתפקו אם יברך לאחריו ברכה מעין שלש ולכך כתבו שנכון שלא לאכלו אלא בתוך הסעודה ויפטרנו ברכת המזון:

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(ד) דגן:    כל ה' מינים בכלל:

(ה) שלמים:    שלא הוסר קליפתו ולא חילק רק כמו שמביאין אותו מהגורן מה שא"כ באורז דדרך לבשלו שלם (כ"מ רפ"ג) עס"ז וס"ב:

(ו) והתוס' נסתפקו:    אפי' חיין ול"ד לקמח בס"ה דמברך ב"נ דהתם כיון דנשתנו אף על גב דשמן זית גם כן נשתנה ומברכין עליו בפ"הע דהתם ל"ל עלויא אחרינא הכא אית ליה עלוי' אחרינ' בפת (גמ'):

(ז) בתוך הסעודה:    ואם אירע שאכלו שלא בתוך הסעוד' יברך אחריהם בנ"ר כ"מ דעת הרב"י, ונ"ל דאם עושין תבשיל משבולת שועל שקורין גנצ"י גרי"ץ ונותנין בהם מים הרבה שאין ראויה רק לשרפו שקורין זופ"א אפשר דאין המים בטלי לגבי הגרעין וצריך לברך על הגרעין בפ"הא ועל המים בפ"ע שהכל דהא עיקרן ע"ש המים כמ"ש סי' ר"ד ס"א גבי שכר שעורים מ"מ אין הגרעי' בטלי' לרוטב דה' מינין חשיבי כמ"ש סוף סימן ר"ד ועס"ו ועמ"ש סי' קס"ח סי"ג:

באר היטב

(ו) דגן:    כל ה' מינים בכלל.

(ז) בתוך הסעודה:    לכן יש ליזהר שלא לאכול חיטים או שעורין וכן גרי"ץ שלמים מבושלים אלא בתוך הסעודה משום ספק ברכה אחרונה. ואם אירע שאכלו שלא בתוך הסעודה יברך אחריהם בנ"ר. וכ"כ הכנה"ג ועי' בתשו' גינת ורדים כלל א' סי' ט"ז. והיינו דוקא כשלא נדבקו ע"י בישול אבל אם נדבקו ע"י בישול או כתושים ברחיים מברך במ"מ ודוקא שנתמעכו יפה עיין מ"א. אם עושין תבשיל משבולת שועל שקורין גנצ"י גרי"ץ ונותנים בהם מים הרבה שאין ראוים רק לשורפו שקורין זופ"א אין המים בטלים לגבי הגרעין וצריך לברך על הגרעין בפה"א ועל המים בפני עצמו שהכל דהא עיקרן על שם המים ומ"מ אין הגרעינים בטלים ברוטב דה' מינים חשיבי מ"א. ועי' בס' אבן העוזר דהוכיח מן ש"ס דעל כוסס שעורין שלימים חיים דאין לברך עליהם כלל כפסק הרד"א הביאו ב"י. וגם בדין התבשיל משבולת שועל חולק עליו.


משנה ברורה

(יד) דגן חי - כל ה' מינים בכלל והרמ"א חולק בשעורים:

(טו) והגרעינין שלמים - ר"ל שלא חילקן מתחלה וגם לא נתמעכו כלל ע"י הבישול אינן חשובין למזון אלא כשאר פרי אדמה נינהו ואם הוסר הקליפה ע"י כתישה יש אומרים דברכתן במ"מ כשנתבשלו דחשיב מעשה קדרה ויש אומרים דברכתן פ"א כיון שגרעינין עצמן שלמים והנכון שלא יאכלם כ"א בתוך הסעודה [לבד סברת התוספות דלקמיה] ועיין לעיל בסוף סק"ו דכשנתדבקו ע"י הבישול יש לסמוך לכתחלה לברך במ"מ ואחריו מעין שלש. אכן שעורים שהוסר קליפתן וגם מקצת מהן גופא ע"י טחינת הריחיים שנעשים קטנים ממה שהיו מקודם [ומצוי זה במין שקורין פערי"ל גרויפי"ן] הנוהגין לברך עליהן במ"מ ולאחריו מעין שלש לכתחלה אף אם לא נתמעכו ע"י הבישול אין למחות בידן:

(טז) רק שהכל - ואם היו מבושלים גם בשעורים מברך עליהן בפה"א [א"ר]:

(יז) נסתפקו וכו' - ס"ל דמ"מ כיון שמין דגן הוא אפשר דלענין ברכה אחרונה צריך לברך מעין שלש ואף דעל המחיה אין יכול לומר דאינו מין מזון יאמר על האדמה ועל פה"א כמו שאומרים על העץ ועל פרי העץ אלא דלא מצינו שתקנו נוסח זה ולכך נשאר הדבר אצלם בספק:

(יח) בתוך הסעודה - ואם אירע שאכלו שלא בתוך הסעודה יברך אחריהם בנ"ר כי כן הוא מעיקר הדין:

ביאור הלכה

פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש