שולחן ערוך אורח חיים קפח ב

אמן זה יאמרנו בלחש כדי שלא ירגישו שברכת הטוב והמטיב אינה דאורייתא ויזלזלו בה.

הגה: ונראה דדוקא כשמברך לבדו ואין עונין אמן אחר שאר ברכות אבל כשמזמנין עונין עליו כשאר אמן שעונין על ברכות הראשונות ואף על גב דהמברך עונה גם כן מכל מקום אינו ניכר כל כך הואיל ואחרים עונין גם כן עמו וכן המנהג במדינות אלו לאומרו בקול רם אפילו המברך עצמו כשמזמנים ואולי הוא מהאי טעמא:

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ונראה דדוקא כשמברך לבד כו'. כ' זה ליישב מנהגינו שאין אנו אומרים אותו בלחש ורש"ל בתשובה האריך בסימן מ"ד לקיים מנהגינו ונ"ל ליישב בדרך זה דאי' בגמרא אביי עני ליה בקלא כי היכי דלישמעו פועלים ויקומו לעבודתם רב אשי עני ליה בלחישה כי היכי דלא לזלזולי בהטוב והמטיב פי' שירגישו שיש כאן סיום ב"ה ורי"ף ורמב"ם לא הביאו זה נ"ל שהם מפרשים דאביי ורב אשי לא פליגי לדינא אלא כל אחד הי' לו טעם על מנהגו דמ"ש אביי עני ליה בקלא אין פירושו שהי' מגביה קולו יותר משאר ב"ה דאין בזה תועלת דאף אם יאמר אותו בקול של שאר ברכות ישמעו הפועלים שהוא עונה אמן דהא פסק לעיל שצריך גם שאר ב"ה בקול רם אלא ה"נ קאמר דהיה אומר אותו בקול כשאר הברכה לאפוקי בלחישה כרב אשי ורב אשי הי' אומר בלחישה מטעם זלזול נמצ' דהי' לכל אחד טעם הגון למנהגו ע"כ אין למחות ביד הנוהגים כאביי וא"א אותו בלחישה דוקא כנ"ל:

מגן אברהם

עריכה

(א) ויזלזלו בה: וב"ח כתב דס"ל דדוקא בזמניהם שהיו הפועלים הולכים למלאכתם איכא למיחש שיזלזלו בה מה שא"כ עכשיו:

משנה ברורה

עריכה

(ב) ונראה דדוקא וכו': ויש מיישבין המנהג מטעם אחר שלא חששו לזלזול ברכה רביעית אלא בימיהם שהיו הפועלים הולכים למלאכתם כששומעים אמן שאחר בונה ירושלים (שלא חייבום חכמים בברכה רביעית מפני בטול מלאכתו של בעה"ב) לכך היה צריך לענות אמן בלחש כדי שלא ישמעו הפועלים ויכירו שברכה רביעית אינה מן התורה ויבואו לזלזל בה אף שלא במקום בטול מלאכת בעה"ב אבל עכשיו שגם הפועלים מברכים ד' ברכות כמ"ש בסימן קצ"א אין לחוש לזה ולפי טעם זה בין כשמברך בזימון ובין כשמברך ביחידי יכול לענות אמן בקול רם וכמדומה שכן המנהג. לא יאמר בונה ירושלים אמן בנשימה אחת רק ימתין קצת אחר תיבת ירושלים ואח"כ יאמר אמן כדי שלא יהא משמע שגם האמן מסיום הברכה הוא:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}