פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים קמה א

שולחן ערוך

בימי חכמי הגמרא היו אנוהגים לתרגם כדי שיבינו העם. אין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק אחד, ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא, ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר עד שיכלה התרגום במפי המתרגם. ואין הקורא רשאי גלהגביה קולו יותר מהמתרגם, ולא המתרגם יותר מהקורא. ואין הקורא רשאי לסייע למתרגם שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה:

מפרשים

מגן אברהם

(א) להגביה קולו:    שנאמר משה ידבר והאלקים יעננו בקול בקולו של משה:


(ב) שלא יאמרו:    והא דלא חיישינן שיאמרו לברכות שהן כתובות בתורה כמו שכתב סימן קל"ט ס"ד יש לומר דתרגום יש לחוש שפיר שיאמרו שכתוב בתורה מפני שהוא פירוש התורה ועיין מה שכתבתי שם:

באר היטב

(א) הקורא:    עיין יד אהרן.


משנה ברורה

(א) נוהגים לתרגם - בלשון תרגום כי לשונם היה ארמית:


(ב) מפי המתרגם - והכל כדי שלא יתבלבלו הצבור ויוכלו לשמוע כל הפרשה ככתבה מפי הקורא ואח"כ יבינו כל פירושה מפי המתרגם [לבוש]:


(ג) להגביה קולו - דכתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול והאי בקול היינו בקולו של משה [גמרא]: