פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך

כשמתחיל שליח ציבור רצה כל כהן שבבית הכנסת נעקר ממקומו לעלות לדוכן ואף אם לא יגיע שם עד שיסיים שליח ציבור רצה שפיר דמי אבל אם לא עקר רגליו ברצה שוב לא יעלה:

מפרשים

מגן אברהם

(י) ברצה שוב:    אפי' היה אנוס כגון שהיה מתפלל ואם עלה לא ירד [רדב"ז ח"ב תקי"ו] ועקיר' רגלו מביתו לבא לביהכ"נ לא מקרי עקירה [שם] ול"נ שאם ביתו סמוך לבית הכנסת ועקר לילך מקרי עקירה [כ"ה]:

באר היטב

(יא) יעלה:    ל"ד בהתחלת הש"ץ רצה אלא קודם שיסיים הש"ץ רצה צריך לעקור פר"ח ע"ש. ומהריק"ש רוצה להוכיח מכאן דכהן שבא לבה"כ בהודאה דיכול לברך ברכת כהנים אע"ג דלא היה בבה"כ כשאמרו רצה מדקאמר כל כהן שבבה"כ נעקר ממקומו מכלל דכשאינו בבה"כ א"צ שיעקר רגליו בעבודה ויכול לעלות לדוכן אע"ג דלא שמע רצה ע"ש ובתשו' הרדב"ז הובא בכנה"ג לא כ"כ וז"ל שם ומה שעקר רגליו מביתו לבה"כ לא נקרא עקר רגליו לעלות לדוכן הלכך לא יעלה ע"ש. ובתשו' גינת ורדים כלל א' סי' י"ג ובסי' כ"ב ופר"ח חלקו עליו והעלו כרדב"ז ע"ש וכ' כנה"ג ונ"ל שאם ביתו סמוך לבה"כ ועקר רגליו מביתו קודם רצה כדי לעלות לדוכן מקרי עקירה ע"ש וכ' פר"ח וזהו פשוט שהכל תליא בעקירת רגליו אדעתא לעלות לדוכן ע"ש. כהן שלא היה בדעתו לעלות לדוכן ומש"ה לא עקר רגליו ברצה כדין וכהלכה וכשהגיע הש"ץ למודים נזכר ובא לעלות לדוכן לא יעלה ואם עלה ירד גינת ורדים סי' כ"ב ע"ש. אם היה אונס בשעה שהגיע הש"ץ לעבודה ולא עקר בעבודה לא יעלה ואם עלה לא ירד כנה"ג בשם הרדב"ז ע"ש. וה"ה בדין הראשון שעקר רגליו מביתו לבא לבה"כ וכו' נמי אם עלה לא ירד עי' בגינת ורדים סי' כ"ב. כהן המתפלל י"ח אם אין שם כהן אחר פוסק ועולה לדוכן ואם יש שם כהנים אינו פוסק הרדב"ז ח"ד סי' רצ"ג ועיין דבר שמואל סי' ס"ז ואם א"ל עלה בכל ענין צריך להפסיק מ"א ס"ק מ' ואין להקשות דא"כ דתלוי הכל באם עקר רגליו בעבודה למה פסק בסעיף ד' כשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן צריכין לשהות חוץ לבה"כ בשעה שהחזן קורא כהנים וע"ש וכ"כ רמ"א בסעיף מ"ד ע"ש. הלא אפי' אם היה יושב בבה"כ אם לא עקר בעבודה לא היה עובר כדאמרינן. די"ל דודאי רשאי לישב בבה"כ ואינו עובר אם לא עקר רגליו ברצה וגם אם לא א"ל עלה כמבואר בירושלמי דר"ש בן פזי הוי קאים ליה אחורא עמודא ולא יצא לחוץ עי' ב"י. וכן מוכח מסעיף כ' אם הש"ץ כהן לא ישא את כפיו ע"ש והא דכתבו הש"ע והרמ"א דיצא לחוץ הוא מצד עצה טובה שמא יאמר לו אחד מבני הקהל קודם רצה עלה ואז היה עובר. ומש"ה הוכרח לצאת קודם רצה. ולאחר מודים נמי אין ליכנס מאחר דיש פלוגתא בין הפוסקים למהריק"ש צריך לעלות. ולהרדב"ז אין עולה ואם עלה לא ירד כמ"ש מש"ה כתבו מילתא דפסיקתא דצריך לשהות חוץ לבה"כ בשעה שקורא החזן כהנים. ואז לכ"ע שפיר דמי וק"ל ועיין מ"א ס"ק ד' וס"ק למ"ד וס"ק ס"ט. ועיין בתשוב' זרע אברהם למהר"א יצחק סי' י"ד ובגינת ורדים כלל א' סי' י"ג.


משנה ברורה

(כה) כשמתחיל ש"צ וכו' - היינו לכתחלה יזהר לעקור בהתחלת הש"ץ רצה אבל אם לא עקר עד שכבר התחיל הש"ץ רצה כל שלא סיים ברכת רצה שפיר דמי [א"ר וש"א]:


(כו) רצה כל כהן וכו' - שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ואח"כ וירד מעשות החטאת וגו' משמע שבירך קודם שנסתלק מהעבודה לכן תקנו גם בתפלה שיעלו הכהנים לדוכן קודם סיום ברכת עבודה:


(כז) עד שיסיים ש"ץ רצה - לאו דוקא דאפילו אם לא יגיע שם עד שיסיים הש"ץ ברכת מודים ג"כ לית לן בה כל שעקר רגליו ברצה ואיידי דרישא נקט רצה [אחרונים]. עוד כתבו דעיקר העקירה מקרי אחר נטילה שאז ראוי לעלות לדוכן ולכן יעקרו רגליהם ליטול ידיהם קודם רצה וברצה יעקרו רגליהם לילך למקום המוכן לדוכנם ובדיעבד אם לא נטל ידיו קודם רצה ואם ילך ליטול ידיו יסיים הש"ץ ברכת רצה אעפ"כ יעקור ברצה לילך למקום הדוכן ואח"כ יטול ידיו שם [והיינו שיביאו לו שם מים סמוך למקום הדוכן]:


(כח) אבל אם לא עקר רגליו ברצה - ואפילו אם עקר רגליו לילך לצד חוץ ליטול ידיו מצדד בעטרת זקנים דזה לא חשיב עדיין עקירה אף שהנטילה היא הכשר לנשיאת כפים דבעינן עקירה למקום הדוכן וזה היה עקירתו לצד חוץ וע"כ המנהג כשהש"ץ מגיע לרצה ולא באו עדיין הכהנים להיכל הוא ממתין בתפלתו עד שיבואו דחיישינן שמא עדיין לא עקרו רגליהן ממקום הרחיצה לילך לצד הדוכן. כתבו הפוסקים שאם עקר רגליו מביתו לבוא לביהכ"נ ומצא אחר רצה אע"פ שבודאי בעת שעקר רגליו מביתו היה קודם רצה לא חשיב עקירה ואינו עולה כיון שלא עקר מביתו אדעתא דדוכן אבל אם עקר רגליו מביתו לבוא לבהכ"נ לעלות לדוכן עקירה זו מועלת ועולה ויש שכתבו דאפילו באופן זה אינו עולה כ"א כשהיה ביתו סמוך לביהכ"נ ושמע שהש"ץ התחיל רצה:


(כט) שוב לא יעלה - ואפילו היה מחמת אונס:

ביאור הלכה

(*) אבל אם לא עקר רגליו ברצה וכו':    במגן אברהם הביא בשם הרדב"ז דאם היה מחמת אונס ג"כ לא יעלה ואם עלה לא ירד ומסתפק בע"ת בשלא היה מחמת אונס ועלה אם ירד והובא בא"ר ובמגן גבורים פסק דכשלא היה מחמת אונס אפילו אם עלה ירד:


(*) שוב לא יעלה:    עיין בא"ר שהביא בשם תשובת מהר"מ מינץ שמסתפק באם אמרו לו עלה אם צריך לעלות:





▲ חזור לראש