שולחן ערוך אורח חיים קכה ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

טוב לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור:

הגה: ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ (טור ושבולי לקט) ואין לדבר באמצע הקדושה (מהרי"ל ובית יוסף בשם מהרי"א ודרך ארץ זוטא). ומי שאמר סדר קדושה ובא לבית הכנסת ומצא צבור עונין קדושה חוזר ועונה עמהם (תשובת הרשב"א סימן רמ"ט):

מפרשים

 

מגן אברהם

(ג) טוב כו':    והאר"י היה מזהיר מאד ע"ז:
 

באר היטב

(ג) העינים:    דהיינו שיהיו סגורות אבל לא בעינים פתוחות. ט"ז.

(ד) גופם:    מהרי"ל כשאומר ברוך וימלוך היה כורע וזוקף בשם. עיין מ"א. ובשל"ה כתב ואני קבלתי שירים גופו ועקבו למעלה בברוך וימלוך כמו בקדוש. איתא בתנחומא פרשת צו ובשתים יעופף מכאן תקנו לעוף על רגליו בשעה שאומר קדוש. ולא כאותם שדולגים וקופצים. מ"א.

(ה) רגליו:    בסוד ורגליהם רגל ישרה. וצריך לכוין בקדושה לקדש את ה' ית' כדי שישרה עליו קדושה מלמעלה ויכוין לקיים מ"ע ונקדשתי בתוך בני ישראל והאר"י ז"ל היה מזהיר מאוד ע"ז.
 

משנה ברורה

(ד) לכוין רגליו - כמ"ש בסימן צ"ה. וצריך לכוין ביותר בקדושה לקדש את השם ית' ובזכות זה ישרה עליו הש"י קדושה מלמעלה ויכוין לקיים הפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל והאר"י ז"ל היה מזהיר מאוד ע"ז. הנוסח שמקדישים ולא שמקדישין. גם יפריש קצת בין תיבת שמקדישים לתיבת אותו שכתוב אח"כ וכדלעיל בסימן ס"א לגבי ק"ש. [אחרונים]:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש