שולחן ערוך אורח חיים קב א
שולחן ערוך אורח חיים · קב · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
אסור לישב בתוך ד' אמות של מתפלל בין מלפניו בין מן הצדדין (ובין מלאחריו) (תוספות ומרדכי ואשרי פרק אין עומדין) צריך להרחיק ד' אמות ואם עוסק בדברים שהם מתקוני התפלות ואפילו בפרק איזהו מקומן אינו צריך להרחיק ויש מתיר בעוסק בתורה אף על פי שאינו מתקוני התפלות ויש מי שאומר דהני מילי מן הצד אבל כנגדו אפילו כמלא עיניו אסור אפילו עוסק בקריאת שמע:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
(א) אסור לישב וכו' — בטור יליף לה מקרא דחנה, "אני האשה הנצבת עמכה", דמשמע שהיה עומד כמותה כיון שהיה בתוך ד' אמות שלה. וקשה, הא עלי חשבה לשכורה ולא מתפללת, אלא מחמת שגעון השכרות היא מנענעת בשפתיה, וכן פירש רש"י בשמואל, "ויחשבה עלי לשכורה", שלא היו רגילים להתפלל בלחש? וי"ל דחשב עלי שהיא מתפללת בלחש מחמת שהיא שכורה. ועוד נראה, דאע"פ שעלי לא ידע מתפילתה, מכל מקום היא לא עמדה שם להתפלל בתוך ד' אמות שלו אלא כיון שראתה אותו עומד כמותה, והכי קאמרה: אני האשה שהתפללתי בתוך ד' אמות שלך הוא מחמת שהייתי נצבת עמך ואתה עמדת כמותי. והתוס' מפרשים שיליף לה מה"א של "עמכה", להורות שאני הייתי באמה ה' ממך, על כן נצבתי להתפלל אע"פ שאתה יושב; ולפי זה היה עלי יושב באמת.
(ב) בין מן הצדדין — כן כתב גם הטור. ולא זכר מלאחריו כלום, ונתן סימן ד"בזה" בגימטריא י"ב, דהיינו י"ב אמות לג' רוחות, מלפניו וב' צדדין, אבל לאחריו סבירא ליה דמותר לישב אפילו תוך ד' אמות. ויש לתת טעם מדילפינן מעלי, וגבי עלי כתיב "ועלי שומר את פיה", ואין שייך לומר לשון זה אלא מלפניה או מצדדיה אבל לא לאחריה. ובאשרי כתב כלשון זה: בין מלפניו ובין מלאחריו צריך להרחיק ד' אמות, "עמכה בזה", "זה" בגימטריא י"ב, דהיינו ד' אמות לכל רוחות, עד כאן. צריך לומר דשני צדדין חשיב לרוח א' [ד"מ]. ותימא על הטור שלא הביא דעת אביו, כיון שחולק עליו, וגם בתוס' ובמרדכי כתוב שגם לאחריו צריך ד' אמות, וכן פסק רמ"א.
(ג) ואפילו בפרק איזהו מקומן — כיון שנהגו לאומרו קודם תפילה, מענייני תפילה הוא חשוב; אבל שאר דברי תורה שאינו שייך לתפילה צריך לעמוד. הוא דעת הטור, שכתב שהטעם שאסור לישב בתוך ד' אמות של תפילה מפני שנראה כאילו חבירו מקבל עליו עול מלכות שמים והוא אינו מקבל, וכשהוא עוסק בק"ש וברכותיה אזיל ליה האי טעמא. אבל אם הוא עוסק בתורה, אכתי איתא האי טעמא, עכ"ל. וקשה לי במה שכתב שהטעם מפני שנראה שאינו מקבל עול מלכות שמים, בק"ש נמי נימא הכי ונימא שאסור לישב בתוך ד' אמות של הקורא ק"ש ושותק, דהא עיקר קבלת מלכות שמים הוא בק"ש, ותפילה לאו קבלת מלכות שמים היא, רק רחמי וצלותא היא. ותו לפי טעם זה קשה, מאי אהני הרחקת ד' אמות לבטל חששא זו? ותו מנא ליה לרבינו לומר טעם זה? והלא מקרא דחנה ילפינן לה. ואפשר לומר טעם אחר, דהמקום שהמתפלל עומד אדמת קודש הוא כל זמן שהוא מתפלל, ועל כן צריך לאותו שהוא באותו מקום, דהיינו תוך ד' אמות, לנהוג בו כבוד. וכל שיושב ואינו עוסק גם כן בדבר קדוש הוי כאילו לאו קדושה שם והוה כשאר מקומות שבבית, על כן צריך שיעמוד להראות שיש כאן קדושה. אבל אם עוסק בתפילה או בדברי תורה, אפילו יושב הוי עליו גם כן קדושה. זה נראה לי טעם נכון לאותם שסוברים גם דברי תורה מהני, כמו שכתב אח"כ. ומכל מקום כתב ב"י לחלק, דדווקא כשמוציא בשפתיו דברי תורה אז סגי שקדושה יתירה היא, מה שאין כן בהרהור בדברי תורה בלב דלא סגי, וחילוק נכון הוא.
מגן אברהם
(א) בתוך ד"א: ולפי' התו' א"ש דגם מלאחריו צריך דכתיב עמכה כלומר עמך ה' שעלי היה יושב בתוך אמה חמישית ולפי' הרא"ש דיליף דז"ה בגי' י"ב קשה דהוי ט"ז אמות ד' לכל רוח וי"ל דחנה מסתמא היתה מתפללת אצל הכותל וא"צ לפניה הרחקה אבל באמת אם מתפלל באמצע גם לפניו אסור לישב [ב"ח] ול"נ דברים כפשוטן דצריך להתרחק ד"א לכל רוח בעיגולה וידוע דעיגול של ד"א הוא מחזיק יב"א כדאי' פ"ק דסוכה ע"ש ואף על פי דהכא הוי ד' לכל רוח והוה ח' על ח' מ"מ לא מיירי רק בקו השוה ולהי"א לק"מ דלא איירי כלל בלפניו:
(ב) בעוסק בתורה: אבל הרהור לא מהני [ב"י]:
(ג) ואפי' עוסק בק"ש: פי' היושב:
באר היטב
(א) הצדדים: עמ"א וט"ז ובהלק"ט ח"ב סי' רכ"ו. ובח"א סי' כ"ד. ובתשובת גינת ורדים חלק א"ח כלל א' סי' ל"ט. ובספר פרח שושן חא"ח כלל א' סי' י"א.
(ב) התפלות: ודוקא אם מוציא ד"ת בשפתיו אבל אם מהרהר לבד אסור לישב וכ"מ מההיא דעלי הי' עומד אע"פ שבודאי היה מהרהר בד"ת ועיין ב"י.
(ג) בק"ש: פי' היושב.
משנה ברורה
(א) אסור לישב וגם סמיכה אסור אך סמיכה במקצת שאם ינטל יוכל לעמוד יש להקל במקום הדחק:
(ב) בתוך ד"א ואפילו כשהוא יושב באלכסון די בד"א ולא בעינן הד"א עם האלכסון מ"א ועיין בפמ"ג. כתב הח"א אם המתפלל עומד בצד אחד מדבר שהוא קבוע גבוה י' ורחב ד' מותר לישב בצד השני דהא מפסיק רשות אבל לעבור מצד השני אפשר אם אינו גבוה כ"כ שלא יוכל להסתכל בצד השני אסור וכן פסק בהלק"ט וכן מצדד הפמ"ג בסימן צ' סק"ה שיש להחמיר לעבור באלמעמרע נגד המתפלל אף שהוא רשות בפני עצמו ולישב מתיר ברשות אחרת אפילו בתוך ד"א [בסימן זה סק"ב במשב"ז]:
(ג) של מתפלל ואפילו אם המתפלל עומד בתחנונים שלאחר התפלה כ"ז שלא פסע וה"ה לענין שלא לעבור נגד המתפלל:
(ד) ובין מלאחריו וכן הסכימו האחרונים:
(ה) בפ' איזהו מקומן וה"ה אם עוסק בפרקים במנחה בשבת ג"כ מותר לישב בצד המתפלל:
(ו) ויש מתיר וכו' דס"ל דלא אסרו חכמים לישב בצד המתפלל אלא כשיושב ודומם דנראה כאלו אינו רוצה לקבל עליו עומ"ש אבל כשהוא יושב ועוסק בתורה הרי הוא כמקבל עליו עומ"ש. ועיין באחרונים דטוב להחמיר לעמוד כדעה הראשונה אם לא במקום הדחק ובלאחריו נ"ל שאין להחמיר בזה:
(ז) בעוסק בתורה דוקא אם מוציא ד"ת בשפתיו אבל מהרהר בלבו אינו מועיל ואפילו בעניני תיקוני התפילות דאתו למיחשדיה שאינו מקבל עליו עומ"ש:
(ח) אבל כנגדו וכו' מפני שנראה כמשתחוה לו ולפ"ז דוקא לישב אסור אבל לעמוד מותר ואפילו בתוך ד"א ואולי אף לעמוד ס"ל דאסור דעי"ז מתבטל כונתו:
(ט) אפילו עוסק וכו' פי' היושב נגד המתפלל עוסק בק"ש. ועיין בפר"ח שפסק כדעה קמייתא דאין חילוק בין מלפניו ובין מן הצדדין ושארי אחרונים כתבו שטוב להחמיר כהיש מי שאומר. ונ"ל שבעמידה חוץ לד"א בודאי אין להחמיר ואולי אף בתוך ד"א וכנ"ל בסק"ח: