שולחן ערוך אורח חיים עח א
שולחן ערוך אורח חיים · עח · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר לקרות אפילו אם נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח כיון שהם מכוסים בבגדו. ואם נפלו מי רגלים בארץ מרחיק מהם ד' אמות.
- הגה: או כשיעור שיתבאר לקמן סימן פ"ב או ממתין עד שיבלעו בקרקע (הר"י פרק ב' דברכות).
ואפילו שהה כדי לגמור את כולה אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק.
- הגה: ויש אומרים דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וכן עיקר וכמו שכתבתי לעיל סימן ס"ה, ומשערין לפי הקורא:
מפרשים
(א) כיון שהם מכוסי': אבל אם הם מגולים צריך להסיר בגדיו אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו אפי' הם מגולין כיון דאינן אסורים רק מדרבנן (ב"י בשם הפוסקים) ועמ"ש סוף סימן צ':
(ב) או ממתין עד שיבלעו בקרקע: כשיעור שיתבאר לקמן סי' פ"ב וכ"מ בש"ע מוגה של בעל ש"ך וקשה דבסוף סימן צ' פסק דלא ימתין עד שיביאו מים דשמא ישהה כדי לגמור כולה ויצטרך לחזור לראש וכ"ש הכא דימתין עד שיבלעו דשיעור גדול הוא וי"ל דגבי ק"ש י"א דאף אם שהה כדי לגמור כול' אין צריך לחזור כמ"ש ריש סימן ס"ה לכן לא חיישינן שמא ישהה אבל בתפל' לכ"ע צריך לחזור לראש לכן חיישינן שמא ישהה מ"מ קשה אפכא מסתברא דבק"ש לא ימתין דאם ישהה יהיה ספק אם יחזור לראש משא"כ בתפלה לכן נ"ל דבק"ש לא קפדי' אם יחזור לראש דהוי כקורא בתורה, וע' בתר"י עס"ס קפ"ב:
כתב רמ"א בתשו' סי' צ"ח מי שיש לו חולי שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו וא"כ לא יוכל להתפלל לעולם יש להתיר לעשות לו בגד סביב איברו והבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לב"ה ויתפלל ובשע' הטפת מי רגלים יפסיק ואח"כ יתפלל ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשע' שמתחיל להתפלל ואף על פי שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף וכו' ע"ש שהאריך בטעמו ועיין בסי' פ' ועמ"ש סי' ע"ו ס"ה וס"ו בשם הרא"ש:
(א) בבגדו: אבל אם הם מגולים צריך להסיר בגדיו אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו אפילו הם מגולין כיון דאינן אסורים רק מדרבנן. ב"י עמ"א סוף סימן צ'.
(ב) אמות: או ממתין עד שיבלע בקרקע כשיעור שיתבאר לקמן סי' פ"ב כצ"ל. עמ"א. מי שיש לו חולי האבן בר מינן שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו ואם כן לא יכול להתפלל לעולם יש להתיר לעשות לו בגד סביב אברו והבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לבה"כ ויתפלל ובשעת הטפת מי רגלים יפסיק ואח"כ יתפלל ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשעה שהתחיל להתפלל ואעפ"י שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף. תשובת רמ"א סי' צ"ח מ"א.
(א) היה קורא ה"ה לד"ת ולתפלה פוסק עד שיכלו המים לשתות ואפילו אם יצטרך עי"ז לשהות הרבה באמצע תפלה שיהיה כדי לגמור כולה ויצטרך עי"ז אח"כ לחזור לראש אפ"ה ממתין:
(ב) המים ואף דלמטה ברכיו לחות עדיין ממי רגליו מותר:
(ג) בבגדו ר"ל שהבגד העליון לא נתלכלך ואם גם הוא נתלכלך בק"ש ושאר דברי קדושה צריך לילך ולהסיר בגדיו או עכ"פ לכסות המקום המלוכלך בבגד אחר אך לענין תפלה שא"א לו להפסיק ולעסוק בזה מתפלל כדרכו אחר השתיתה כיון דאיסור מי רגלים אינו אלא מדרבנן וכבר הוא עומד בתפלה לא גזרו:
(ד) מרחיק עיין בבה"ל דלענין תפלה ג"כ נכון להחמיר להרחיק בנפלו לו על הארץ כמו לק"ש:
(ה) אמות או ממתין עד שיבלע בקרקע כשיעור ויתבאר לקמן סימן פ"ב כצ"ל. וכתב המ"א דאף דאפשר דע"י ההמתנה על הבליעה יצטרך לשהות כדי לגמור כולה ויצטרך לחזור לראש אפ"ה אין לחוש לזה בק"ש דהוי כקורא בתורה אבל אם נזדמן לו כן בברכת ק"ש טוב יותר שירחיק מהם ולא ימתין על הבליעה בקרקע ובדיעבד אם שהה בברכת ק"ש כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש וכדלעיל בסימן ס"ה במ"ב:
(ו) וכן עיקר עיין לעיל בסימן ס"ה במ"ב ובבה"ל דביארנו שם כל פרטי דין זה:
(ז) לעיל סי' ס"ה ר"ל דתלוי העיקר אם הוא אנוס בעת ההפסק חוזר לראש וה"נ הא אנוס הוא. ולענין תפלה אם נזדמן כן באמצע והמתין על הבאת מים או על הבליעה בקרקע בכדי לגמור כל התפלה נ"ל דאפשר דא"צ לחזור לראש [כי בדיעבד יש לסמוך על דעת הרשב"א והתוספות ברכות כ"ב ע"ב ד"ה ממתין דס"ל דא"צ להרחיק כלל כיון שכבר הוא עומד בתפלה וא"כ לא היה אז אנוס אם לא שבפסיקה עד שיכלו המים לבד היה השיעור כדי לגמור כולה ועיין בבה"ל ולקמן בסימן צ' סכ"ז במ"ב שם]. ומי שיש לו חולי המטפטף ממנו תמיד מ"ר עיין לקמן סימן פ' במ"ב:
(*) היה קורא: עיין מ"ב מש"כ לענין תפלה והוא מהפמ"ג וכתב עוד דאפשר דאפילו יעבור עי"ז זמן תפלה אפ"ה ממתין וכ"ש לפי מה שכתבנו לעיל דאפשר דבעת השתיתה הוא מדאורייתא יש להחמיר:
(*) מרחיק מהם: ולענין תפלה עיין בב"י דפוסק כדעת הרשב"א דכיון שכבר הוא עומד בתפלה א"צ להרחיק כלל במי רגלים שהוא מדרבנן אבל לקמן בסימן צ' סכ"ז בהשתין תינוק בבהכ"נ משמע דפוסק כאידך פוסקים דצריך להרחיק גם בתפלה ד"א או שישתוק עד שיביאו לו מים להטיל בתוכם ולא דמי להפשטת בגדים דהקילו רבנן בתפלה אף דהם טופח ע"מ להטפיח וכמו שכתבנו במ"ב משום דהוא הפסק גדול לילך ולפשטם וללבוש אחרים תחתם משא"כ הליכה לא מיקרי הפסק כ"כ וכן שתיקה ובלבוש מתרץ דהכא שבלא"ה בגדיו ג"כ מלוכלכין ממי רגלים וא"א לו לפושטם באמצע תפלתו ע"כ הקילו בו ג"כ שלא ירחיק ג"כ ממי רגלים שנטפו מהם על הארץ ונכון להחמיר כי שיטה השניה והשלישית שהובא בהפמ"ג שניהם דלא כלבוש וגם בתשובת הרשב"א גופא משמע דהוא מיקל אפילו באין בגדיו מלוכלכין וכ"כ בספר מטה יהודא וכן מוכח בתוס' ועכ"פ לענין השתנת תינוק משמע מהפמ"ג דאין לזוז מפסק השו"ע דשם וכן משמע בש"ת בסי' צ' עי"ש:
(*) וכן עיקר כו': עיין במ"ב מה שכתבתי בדיעבד לענין תפלה ואף דמדברי הג"ה בסימן צ' סכ"ז משמע דבדיעבד חוזר לראש בתפלה ע"י שהייה עיין בפר"ח שם דחולק על עיקר דין המחבר ואף דאין לסמוך עליו כמו שכתבנו מקודם מ"מ בדיעבד לענין לחזור לראש צ"ע אחרי דדעת הרשב"א והתוספות להקל לכתחילה שלא להרחיק באמצע תפלה וא"כ לא היה אז אנוס ואפשר דמ"מ יש לחזור מטעם דבלא"ה דעת הרי"ף והרמב"ם דבתפלה חוזר אף בלא אונס וכמו שכתב המגן אברהם כעין זה בסימן ס"ה סק"ב עי"ש: